החניה בבנין שלנו אינה חניה אמריקאית טיפוסית. היא יותר דומה לחניון בתל אביב - החניות צרות. ההבדל הוא שפה המכוניות גדולות יותר...
השכנה שלנו לחניה (חניה מס' 419) לא רגילה לחניות צרות. ההורים קנו לה אוטו לא קטן (טויוטה קאמרי) וקשה לה כנראה להעריך את הרוחב שלו.
כמעט תמיד היא חונה מעבר לקו המפריד בינינו. רועי כבר ביקש ממנה פעמיים בנימוס שתשאיר לנו מקום לצאת מהאוטו.
אבל לא צפינו שהיא תחנה מעבר לקו כשהאוטו שלנו נמצא.
השבוע ירדתי בבוקר לעבודה ומצאתי את הפתק הזה
אח"כ ראיתי את הדלת האחורית שלה מעוכה כולה. הייתי בטוחה שהלך עלינו.
ורק אחר כך ראיתי מה קרה לנו.
יצאנו בזול: שריטות קלות בלבד.
אבל שריטה ראשונה זה תמיד באסה.
לרועי שלום.
השכנה שלנו לחניה (חניה מס' 419) לא רגילה לחניות צרות. ההורים קנו לה אוטו לא קטן (טויוטה קאמרי) וקשה לה כנראה להעריך את הרוחב שלו.
כמעט תמיד היא חונה מעבר לקו המפריד בינינו. רועי כבר ביקש ממנה פעמיים בנימוס שתשאיר לנו מקום לצאת מהאוטו.
אבל לא צפינו שהיא תחנה מעבר לקו כשהאוטו שלנו נמצא.
השבוע ירדתי בבוקר לעבודה ומצאתי את הפתק הזה
אח"כ ראיתי את הדלת האחורית שלה מעוכה כולה. הייתי בטוחה שהלך עלינו.
ורק אחר כך ראיתי מה קרה לנו.
יצאנו בזול: שריטות קלות בלבד.
אבל שריטה ראשונה זה תמיד באסה.
לרועי שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה