יום שני, 28 בנובמבר 2011

אנטיביוטיקה וניו יורק - חלק א'

בסוף השבוע הזה חל חג ה-Thanks Giving בו האמריקאים מודים למתיישבים הראשונים על שהעדיפו לעזוב את אירופה ולהגר לאמריקה למרות שלא היה פה אפילו מקדונלד'ס אחד. זה כמובן לא המצב היום.
כרגיל, מדובר בסופשבוע ארוך, ומכיוון שהחופש בפתח אנחנו בשטח. יוצאים לטייל שוב!
החלטנו שזוהי הזדמנות טובה לבקר את עידן וליטל בניו-יורק (מוקדם יותר למדנו שליטל בישראל, אבל אותנו לא יעצרו אדמיניסטרציות).

ערב לפני הנסיעה, אורית ורז עבדו על אריזת התיקים. שיר ואני ירדנו לשחק עם ניר השכן (שהוא בגן של הילדים) בלגו, ברכבת ועם החתולה שלהם.
לא נרשמה הצלחה גדולה, הלגו שיעמם, הרכבת והפסים לא התחברו זה לזה והחתולה נשכה את שיר. אז את הערב סיימנו בבית המרקחת כשהבאנו אנטיביוטיקה לשיר. סיכמנו שבבוקר נתקשר למיכי (אחותה הרופאה של אורית, תודה מיכי על התמיכה!) לקבל "אישור מתן אנטיביוטיקה זרה לילד ישראלי".

רז שהוא טיפוס מתחשב מטבעו, קם בלילה בבכי רם והכריז "כואבת לי האוזן" כאילו אומר, אין טעם להתקשר למיכי רק על שיר, נרכז את הנושאים הרפואיים ביחד.
אז למחרת קנינו אנטיביוטיקה גם לו.

תזכורת - צריך להתעניין אם יש מינוי לאנטיביוטיקות או משהו כזה.

יצאנו לדרך: המשפחה וצידנית התרופות (שבניגוד לישראל, פה, על מנת להשאיר את תוכן הצידנית קר, צריך להשאיר אותה פתוחה).

6 שעות ו-4 המבורגרים אחרי, החננו את הרכב בקומפלקס הדירות בניו-ג'רסי בו גרים ליטל ועידן. מאוחר יותר נלמד שהשכן האחורי שלהם זה נהר ההדסון ולאחריו מנהטן. הנוף מדהים, וכמו כן הדירה!

קל"ב

החרמנו את הסלון בשם החוק

למחרת נאלצנו לקום ב-8 לפנות בוקר כדי להספיק לסיבה העיקרית בגללה באנו, המצעד של Macy's(!!!) 
למי שלא מכיר, בכל שנה במהלך החג, סוגרים מספר רחובות בין ה-Central Park ל-Times Square ומצעד של בלוני ענק, תזמורות רבות משתתפים, רקדנים, פרשים ומנקים צועד בסך.

לצערנו עוד אנשים שמעו על האירוע, מליון מהם, ולכן אנחנו מתקשים להגיע לקרבת התהלוכה ומסתפקים בצילום מרחוק תוך מלחמה בהמון הדוחק מסביב.

נמחצים

לאחר כ-10 דקות של "שחייה" בהמון הקהל הבנו שעדיף להיות קרוב למצעד וללא דוחק מאשר רחוק ובלחץ. ובכלל, נראה היה שלילדים נותנים לעבור את המחסומים המפרידים בין ההמון לתהלוכה. ולאחרונה שבדקנו, שיר ורז הם ילדים.
אז חיזקנו את "שרירי האסרטיביות" שלנו, חיכינו לשעת הכושר, וכשטיפה התפנה, זחלנו אל מתחת למחסומי המשטרה עד לנקודה המיוחלת בה עוברת התהלוכה. ואכן, כשהשוטר ראה אותנו לאחר דקה או שתיים הוא אישרר את הצעד (ע"י התעלמות כמובן). גם ככה הוא מקבל לפי שעה ולא לפי הישגים.

ככה יותר טוב

היוזמה היתה ברוכה, ואכן אנחנו (ובעיקר הילדים) נדהמנו לראות מצעד מדהים של תזמורות ענק ובלונים גדולים עוד יותר חולפים על פנינו במשך שעה ארוכה. אך, איזו חגיגה.


קרמיט הרשים את הקהל


לא כולם זיהו את הדרדסים


כולם ראו "הלו קיטי" ואני שאלתי האם היא קיבלה חיסונים במועד?


תזמורת מס' 5

השפן של אנרג'ייזר (מונע בסוללות דורסל)

היה שווה!

בפרק הבא: טיול על גדת ההדסון, פסטיבל 600,000 מנורות בספרינגפילד ושירי שרה באנגלית על פסגתו של Bear Mountain (ומפריעה לנופשים)

יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

קרנבריס (חמוציות)

חלק מהרעיון זה לנסות דברים חדשים. אז קנינו קרנבריס (Cranberries) לנסות איך הטעם. כמה גרוע זה יכול להיות? ובכן, הטעם מזכיר אקונומיקה (של סנו). אז עכשיו אנחנו תקועים עם קילו וחצי גולות אדומות (זו היתה החבילה הכי קטנה).

למישהו יש רעיון מה לעשות איתם?

קרנבריס אינם בלובריס!

יום שני, 14 בנובמבר 2011

הפוסט של רז

אני: רזי, אתה רוצה לכתוב איתי בלוג?
רז: כן
רז: איפה התיק התכלת?
רז: אני מחפש אותו ולא מוצא.
רז: איפה הננה שלי? איפה הננה שלי? אולי מישהו לקח אותו? איפה הוא?
רועי: הוא בכיס הקדמי של התיק, איפה שהציפור.
רז: אני לא מצאתי.
רז: אני לא מצאתי.
רז: אה, הנה הוא!
רז: אני לא מגיע!!

רועי קם לעזור

רז: בין הציפור יש ננה!
רועי: אתה עוזר לאמא לכתוב בלוג?
אני: אתה עוזר לי לכתוב בלוג?
רז: כן
אני: מה לכתוב?
רז: את הבלוג
אני: מה לספר בבלוג?
רז: אההה... לעשות סרט עם בלוג
אני: ומה יראו בסרט?
רז: דמבו. אמא תשימי דמבו!!!




יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

באמריקה תורמים בגדול

באמריקה הקפיטליסטית יש מעט מאוד עזרה מטעם המדינה. אי לכך, גופי ההתנדבות והשירות בקהילה הם חלק בלתי נפרד מהחיים פה. היקף הסיוע שמגיע דרך ארגוני ההתנדבות הוא עצום. 

פעם בחודש יש אצלנו בחברה ארוע התנדבותי.
השבוע רועי התנדב לשמור על הילדים ואני הצטרפתי להתנדבות ב The Greater Boston Food Bank.



המקום מתבסס על תרומות מזון של מפעלים. כל חברה תורמת להם מוצרים שנפגמו חיצונית, שהתאריכים שלהם פגו או שסתם נכשלו שיווקית. המוצרים עוברים סלקציה וממויינים לקטגוריות. כל נזקק יקבל ערכה שמכילה מוצרים מהקטגוריות השונות ואמורה לספק ארוחה מלאה ועוד קצת.
בכל שבוע מופצות עשרות אלפי ערכות לנזקקים.

הגודל של המקום פשוט לא נתפס
תראו איזה קטנות המלגזות שם למטה

אותנו הציבו בסרט הנע.


אלפי מוצרים יוצאים מהחבילות שמגיעות מהספקים ומונחים על הסרט הנע. לאורכו עומדים המתנדבים.
כל אחד אחראי על כמה קטגוריות ואוסף מוצרים בקטגוריה אל הקופסאות. מוצרים שאינם ראויים לחלוקה פתוחים, פגומים מדי, או לא עלינו - טובים לבריאות :-)  שמים בנתיב המרכזי שנוסע ישר לכיוון הזבל.


חייבים להיות זריזים

מרוצה, הספקתי לתפוס את הרוטב שרץ קדימה מדי

מפעל לכל דבר.