...המשך קורותינו בטיול מבוסטון לקנדה.
אז איפה הפסקנו? באלף האיים, משם המשכנו למונטריאול. זה הביקור השני שלנו בעיר, אז היינו ממוקדי מטרה: הגנים הבוטניים ודו"ח חניה לאוסף הדו"חות שלנו (עד היום לא חזרנו על אף עיר פעמיים, ויש לנו כבר חמש ערים באוסף).
הצלחה מלאה בהשגת המטרות!
 |
| מיד חנינו את האוטו שלנו במקום אסור ויצאנו לדרך |
 |
| בגנים הבוטנים יש עכשיו תחרות פיסול בינלאומית בפרחים/צמחים. בתמונה: דובי רז פוגש את דובי עץ. |
 |
| וזה היה ממש מרהיב |
 |
| כולם התלהבו מהפסלים המרשימים וחלק אף עשו "יצירות" משל עצמם |
 |
| שועלים הסתובבו חופשי ליד המבקרים ולא פחדו מפקחי העירייה (אילו היו עסוקים בלגרור מכוניות מבחוץ) |
 |
^ בן והפסל של עץ הציפורים היה המרשים ביותר
|
כשהגענו, חנינו ברחוב עם עוד עשרים מכוניות. כשיצאנו, האוטו שלנו עמד לבד וכנראה חיכה לגרר שבושש לבוא. לא המתננו לראות זה אם יגיע או לא ויצאנו לדרך.
כמה טעויות ניווט אחרי זה הגענו לקוויבק סיטי, שם באמת הרגשנו שאנחנו בצרפת ומיד השתלבנו במנהגים הצרפתיים:
 |
את הבוקר התחלנו עם בגט או קרואסון במאפיה הקרובה למלון.
רז הודיע לנו שהוא לא אוהב קרואסון שוקולד. אמרנו לו "לאאאאא, זה פיין שוקולד, לא קוראסון" אז הוא אכל אותו אחת שתיים. |
 |
הופה הופה
אמריקה אירופה
(-שיר השירים) |
 |
| כמו בפריז, לא חשוב איפה אכלנו, האוכל היה מעולה!! |
 |
| ולא משנה לאיזה מזרקה נכנסנו , המים היו רטובים |
 |
| מאד |
צהריים אחד, הילדים שכחו לשים שומר תורן ובטעות נרדמו שלושתם במקביל. הגדולים ניצלו מייד את ההזדמנות לעצור ליד שווארמה מקומית ולאכול לפני שהקטנים ישימו לב למחדל.
מאוחר יותר היינו באיזור המזרקה כאשר הילדים הכריזו שהם רעבים לצהריים והאלטרטיבה (אופציה בעברית) היחידה בטווח קילומטר רבוע היתה מסעדת פאר 9 כוכבים מישלן. נכנסנו חפויי ראש בין אורחים חנוטים בחליפות לבנות וגברות עם שמלות קיץ אוף וויט, ישבנו והזמננו שתי מנות ילדים ולנו קינוחים (כי היינו מלאים בשווארמה). למלצר יצאו לייזרים מהעיניים כשהבין שאנחנו לא הולכים להזמין אפילו מנה ראשית אחת.
זה לא הפריע לילדים להנות מארוחת שלוש מנות כשהקינוח פרופיטרול, טעים מאד ומלכלך אף יותר.
 |
| ברקע המלון המפורסם של העיר: "שאטו פרונטק" (Le Chateau Frontenac) |
 |
| בשביל ה"ספורט" רועי בירר כמה עולה לילה במלון והסתבר שזה הון קטן (בערך המחיר של לילה במלון אגמים אילת. באמת!) |
בחנות המזכרות שלמרגלות המלון, רז פיצח מזכרת מחרס של דובי, מוס ובונה. שאלתי את המוכרת "מה החפץ הזה בכלל?" אם אנחנו כבר נאלצים לרכוש אותו. היא ניסתה לנחם ואמרה שזה קישוט לקריסמס, ולדעתה הוא עדיין במצב שנוכל לתלות אותו על עץ האשוח שלנו השנה. זה לא עוזר.
רועי בכלל שמח שיש עכשיו מתנה לאמא שלו. הוא טען שלמתנה שרז בחר ושמגיעה עם סיפור יש ערך מוסף. יש בזה משהו.
 |
| רז נמלט מזירת האירוע |
בסיום שלושה ימים נפלאים, ארזנו את עצמנו והתחלנו לנוע מקוויבק סיטי בדרך חזרה לבוסטון וזאת לא לפני שעצרנו במפל המרשים שהקוויבקים גידלו בשולי העיר.
 |
| רז טיפס איתי עד עמדת התצפית הגבוהה ביותר (הסככה השלישית מרחוק!) |
 |
ואפילו שכנענו מקומי לצלם אותנו ליום המשפחה!
(אוי. לא חשבתי על זה, אבל השנה אולי זה כבר באמת יידרש...) |
 |
| במלון בערב, שיר עזרה לנו לדמות איך יראה בן עם שיער |
חשבנו שסיום ראוי לטיול יהיה ביקור ב StoryLand שהוא ה"דיסנילנד" לצעירים יותר שנמצא בהרים הלבנים וכבר הרבה זמן רצינו לבקר בו.
אבל בניגוד למזג האוויר המושלם לאורך הטיול, היום הזה היה גשום. מאוד גשום. ללא הפסקה גשום.
הצגנו לילדים את ההתלבטות שלנו: "האם כדאי ללכת לפארק בגשם ולהירטב או שפשוט נוותר?". הם בחרו להירטב + איסור בכי על רטיבות.
הצטיידנו בשכמיות גשם שעזרו לשמור את הרטיבות שצוברים בתוך הבגדים ולכן נאלצנו להיפטר מהם אחרי שעה קלה כי כבר היה כבד.
 |
כוסות התה המסחררות. איימתו של כל הורה.
כשהן סיימו להסתובב, הילדים ביקשו עוד פעם ורועי ביקש שקית |
 |
| יתרונות ביום גשם: הפארק ריק, אין תור לשום דבר וגם השיער מסתדר |
 |
| מסתבר שהארמון של סינדלה האמיתית נמצא בפארק. לא רק שביקרנו אותה בארמון, היא אפילו נסעה איתנו במרכבה ודיברה עם הילדים עברית. הופתענו לגלות שיש אותה בכמה שפות לא רק ב-DVD |
 |
| לסיום נספר שגם המצלמה שלנו התרטבה עד התחתונים, וזו התמונה האחרונה שהיא צילמה לפני שנפחה נשמתה והחזירה אותה ליפן |
ולכן, את הפוסט הזה אנחנו מקדישים לנייקון זצ"ל.
היית טובה איתנו (זה עד שרז הפיל אותך ואז כפתור on/off שלך הפסיק לעבוד ונאלצנו לסגור אותך בעזרת פתיחת דלת הבטרייה כל פעם). את מקומך כבר תתפוס קנון אבל את תשארי בליבנו לנצח ועוד קצת בתור משחק לילדים עד שאלו יבינו שאת כבר לא עובדת ויאבדו עניין.
-585.jpg)
-585.jpg)
-585.jpg)
