יום שישי, 4 באוגוסט 2017

משטרת ברוקליין

באופן כללי אני לא פריק של אוכל. תוכניות בישול לא מעניינות אותי וגם לא כתבות בנושא. אבל הפעם אני אחרוג ממנהגי ואכתוב פוסט על מאכלים.

באחד הערבים יצאנו לארוחת ערב נעימה בחברתם של שרי ושרול במסעדה מכסיקנית אהובה עלינו. במיוחד אני מחבב את הנאצ'וס שהם אופים בעצמם, מחלקים חופשי לפני האוכל והורסים את התיאבון לפני שעוד קיבלת תפריטים. 

רק בגלל שהם כל כך דקים, לוקח זמן להכניס את ה 1000 חתיכות הנדרשות על מנת להרוס לך את הארוחה ולכן בנתיים הגנבתי מבט לטלפון שלי רק כדי לגלות את האימייל הבא:



מאד הופתעתי מכך שהמלצרית הביאה ריפיל לנאצ'וס, כי בדרך כלל הם מביאים ריפיל רק על שתיה פה. וגם הופתעתי מהאימייל. כמו כן הדאיגה אותנו העובדה שהדרכונים היו עטופים בתיק הלפטופ. עם לפטופ. והאימייל לא הזכיר אותן בכלל.

בשיחת טלפון עם ישי הוא אמר ששוטרים באו לחפש אותנו, או מישהו שמכיר אותנו בקהילה בברוקליין ושהם מנסים להחזיר לנו דרכונים. הוא התנדב לעזור למשטרה ליצור איתנו קשר. החזרת חפצים לבעליים זהו קייס מאד רציני כאן, ולכן מספר שוטרים היו על המשימה. פרטים על התיק או על הלפטופ שלי עדיין לא ידועים.

כבר ביום ראשון שמנו פעמנו למשטרת ברוקליין שידענו עוד מלפני איפה היא נמצאת (מאז מקרה דורון והגרירה), אבל בשיחה עם נציג החוק, הסתבר שהמקרה קיבל עדיפות גבוהה וכעת הוקצה בלש לתיק. רק לו ולצוות הבלשים יש גישה ל evidence room ולמידע על החפצים ולכן צריך לחכות ליום שני. אמרתי לכם, קייס רציני מאד.

בנתיים חשבתי לעצמי שהדרכונים שלנו נמצאים כעת ליד חפצים אחרים ששימשו בפשעים חמורים אחרים בעיר כגון מערכת סטריאו שניגנה חזק מידי, או אופניים שלא נסעו בנתיב האופניים או המסטיק המפורסם מפשע המאה: "המסטיק שנורק על המדרכה ונדבק".

מספר הקייס שלנו ומיקום התיק ב evidence room

ביום שני חזרנו עם צוות מלא, והפעם היה בלש ובא פתרון לתעלומה. הוא החזיר לנו את הדרכונים. עם תיק הלפטופ. ועם לפטופ. השוטר אמר שאזרחים שמצאו את התיק התקשרו למשטרה. המשטרה כנראה גייסה תגבורת את המשמר האזרחי בצו חירום מיוחד. מאוחדים הם סגרו על המקום בכוחות גדולים ולקחו בעלות על האבידה.

בדיעבד כנראה שהתיק שהיה על ערימת המזוודות בבגאז' והחליק החוצה. היות ואת הבגאז' המקולל סוגרים עם כפתור חשמלי מעמדת הנהג, לא ראיתי שהתיק החליק החוצה אל מתחת לאוטו. אולי גם נסעתי קצת עם בגאז' פתוח. אולי.

בכל מקרה, בזה עוד לא נגמרו ההפתעות. השוטר גם קרא לילדים, נתן לכל אחד מהם תג מדבקת משטרה ואח"כ מילא לכל אחד מהם דו"ח על התנהגות טובה שמזכה אותו בגלידה במרכז העיר.

יצאנו כולנו מרוצים.

אה כן, הבטחתי שהפוסט בנושא אוכל, אז כאמור בגמר האירוע אני יצאתי חומוס, והילדים אכלו גלידה. והנה בא לסופו הפוסט הראשון והאחרון שלי בנושא אוכל.






הילדים פודים את הגלידה בלי ערבות




נ.ב.

כשהגענו הביתה אורית גילתה שהרשיון נהיגה שלה נפל מהכיס האחורי איפשהו בברוקליין.
למה ברוקליין, למה???


מצאנו אותו בסוף ללא עזרת כוחות הבטחון

יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

חוזרים לביקור - בדרך לבוסטון

אנחת רווחה. בן מצא את השניצל הראשון שלו באמריקה ולא היה מאושר ממנו. 


אחרי ביקור בייל (הקמפוס מאכזב, אז לא קנינו לילדים ערכת הרשמה בינתיים)
עצרנו לביקור קצר במרכז המבקרים של PEZ שם למדנו מידע אינסופי על היסטוריית המפעל שלא ישמש אותנו לעולם. מה שכן, קיבלנו זיכוי של 10$ לקניית מזכרות שהילדים ניצלו תוך 3 שניות.


המרכז מבקרים לא כל כך מוצלח, אבל הילדים נהנו 
בסוף יש התלבטות קשה בבחירת המזכרת
התחנה הבאה היתה העיירה מיסטיק, שאף פעם לא מאכזבת אותנו. בפעמים הקודמות היינו עם חברים אהובים ועכשיו נאלצנו לאכול את הפיצה המפורסמת בחברת עצמנו. שיר מאד רצתה לראות את הגשר הנפתח, נפתח. רועי קרא שהוא נפתח בוודאות ב 6:40 ולכן הם הזמינו את הפיצה ורצו כמה רחובות כדי לראות אותו. כנראה שבאותיות הקטנות כתוב "הגשר יפתח בכפוף לכך שספינה בכלל רוצה לעבור" כי שיר, רז, ורועי חזרו אחרי רבע שעה מאוכזבים. כמובן שברגע שהפיצות החמות הגיעו, הצופר הודיע על פתיחת הגשר...





ההתרגשות מהאקווריום לא פוחתת.





יש פנגווינים

קופים

וגם ציפורים  (נא לא לשאול מה הקשר)

  




 
הילדים התחילו לקשקש פה באנגלית, עם מי שאפשר: הילדים בגינה, המדריכים באקווריום או מוכרי הדונאט... 
אנחנו בעיקר מופתעים מבן, שאין לו עבר של דובר אנגלית. כנראה שבכל זאת הנטפליקס עשה משהו.
בן עבר במיסטיק ליד דייגת, עצר ושאל אותה: did you catch something? 


את סוף השבוע בילינו עם משפחתה של שרי, חברה שעבדה איתי באקסלייט ויצאה לפני שנה לרילוקיישן.

שרי ואני היינו באקסלייט בצוות הברווזים (dux) 

היתה כימיה טובה בין כל הילדים והילדים שלנו כל הזמן ישנו אצלהם כדי למקסם את הזמן ביחד
יצאנו לפארק של בוסטון

באותו הבוקר היה קריר ורועי לבש בפעם הראשונה מכנסיים ארוכות. בפארק הוא צילם את בן עומד על הגשר וצועק "היי" לנוסעי סירת הברבור שעברו מתחת. מאוחר יותר ניגש אליו אחד מנוסעי הסירה, ביקש שישתף אותו בתמונות ושאל את רועי האם הוא פרופסור באחת האוניברסיטאות. מי ידע שלמכנסיים יש אפקט אינטלגנציה עוצמתי כל כך?


עמרי ושיר פוגשים שוטר


הילדים בודקים את מכונית הטסלה.
המוכרת אמרה להם שעד שהם יהיו בגיל נהיגה, המכונית תנהג מעצמה. דבר שמאוד הלחיץ את בן ושיר כי הם רוצים לנהוג בעצמם.
רז רק שמח שיש מסך גדול באוטו

מתצפתים על בוסטון מבניין ה Prudential










אפילו בייביסיטר קיבלנו מהילדות הגדולות של משפחת אמיתי!
איך דייט המבוגרים הסתיים בשיחה עם משטרת ברוקליין - בפוסט הבא.

יום שישי, 28 ביולי 2017

חוזרים לביקור - נוחתים באזור ניו יורק

אז לזכר ימים עברו, החלטנו השנה לעשות מיני רילוקיישן לבוסטון ולהעביר את הימים הקשים של הקיץ בניו אינגלנד.
כדי להקטין את לחץ האויר בבית וגם כדי לסיים לארוז, פיזרנו את הילדים ברחבי השכונה אצל חברים ביום של הטיסה. התכנון היה לאסוף אותם לפני, אבל להפוך סיפור ארוך לקצר, רועי הכניס את זוג המכנסיים האחרון למזוודה כשהמונית כבר צפרה מלמטה. מאוחר יותר נגלה ששכחנו את הפריט החשוב ביותר, הסיר הנייד.

את רז כבר אספנו במונית ונסענו לשדה התעופה שם גילינו שקיבלנו פירורי מקומות - כמובן באמצע של המושב האמצעי, אבל בנוסף מחולקים לארבע שורות שונות. עם הרבה רצון טוב הצליחו לקבץ אותנו לשלוש שורות שונות, אבל רצופות. 
אני קיבלתי את המושב האי זוגי
הטיסה עברה חלק. כולם ישנו רוב הטיסה, מלבד אולי רז, אחרי שהבין שאין שום הגבלת זמן מסך במטוס…
חוץ מאירוע "אמא, אני חייב פיפי!" אחרי שכבר התחילה הנחיתה ונזיפה שקיבלתי מהדילת לחזור מיד למקום כשבן כבר באמצע הזרם, הכל עבר בשלום והנחיתה היתה מצויינת.
הכל בנתב"ג של ניו-ג'רזי תיקתק כל כך מהר, שהיינו חייבים להתעכב בכוונה ולעצור להשקיף על העיר מהגדה של ניו ג'רזי, כדי לא להופיע אצל ליטל ועידן ב 6:00 בבוקר (בכל זאת, שבת)
התקבלנו בחום אצל עידן עם קפה מעולה, בייגלס טריים (חידוש היסטרי לילדים, בייגל ריינבוו!), בית יפהפה בתוך היער ואינספור ילדים וצעצועים (טוב, רק 3 ילדים). 




אחרי התאוששות קלה, יצאנו לטיול קצר בפארק לצד ההאדסון. 



צהריים מאוחרות בצ'יז קייק פאקטורי ואנחנו היינו כבר בשלים לשנת לילה שלנו… הצלחנו למשוך את כולם ערים עד 19:00 ואז התרסקנו.

זאת בדיחה משפחתית אצלנו, כשמצטלמים אומרים: Cheesecake Factory!

ביום ראשון בבוקר נסענו לסנטרל פארק לפיקניק של חברים של ליטל ועידן, פרידה מזוג שחוזר לארץ. מדינה קטנה. הבחורה חוזרת לנייס בארץ וארבל מחפשת אותה השבוע כדי להחתים אותה על החוזה הישראלי. מדינה קטנה, נו. 



המצברוח היה טוב, למרות הגשם שקצת הפריע. 
כולם מכירים את האימרה המפורסמת שסיר נייד שמופיע במערכה הראשונה, חייבים להשתמש בו עד המערכה השלישית. כלומר, אצלנו הוא היה חסר עוד מהאריזות בארץ. שני ילדים שלא נסגיר את שמם היו צריכים לחוות את השירותים הציבוריים בסנטרל פארק. לא נעים. 



המפגש המרגש עם אלון (אח של רועי) התרחש במקום עם עוגיות שוות (של Levain). 

בשביל עוגיות שוות צריך לעמוד בתור
שמענו חוויות והתנחמנו בעובדה שאפילו אם אתה גר בניו יורק חצי שנה, אתה לא מספיק שום דבר…
ביומיים שהיינו הספקנו את מוזיאון הטבע וקצת סנטרל פארק. גם משהו! 



פיצי והלוויתן הכחול





בקניון של הצ'יזקייק פאקטורי, יש באמצע, בגובה 4 קומות הקניון, פארק חבלים יפהפה, כולו עשוי עץ. הילדים מבקשים לבדוק אותו.
היום לא מתאים, אתם עייפים מהג'ט לג
אז מחר
מחר לא מתאים כי אנחנו בניו יורק
אז מחרתיים
גם מחרתיים אנחנו בניו יורק
אז ביום אחרי
ביום אחרי לא מתאים כי לא הבאנו לכם נעליים, רק סנדלים (כי ידענו שנקנה לכם נעליים פה)
אז בואו נקנה את הנעליים

בסוף נגמרו לנו התירוצים.
אנחנו באים לנסוע לפארק החבלים בבוקר בו אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון בוסטון.
הפארק נפתח רק אחרי הצהריים…. 

כמובן שגוגל עזר לנו למצוא תחליף ראוי (וכנראה אפילו טוב יותר) הילדים ורועי בטיפוסים, בן ישן ואני כותבת את הפוסט…