יום שלישי, 18 בספטמבר 2012

ראש או זנב?

משפחת שני נחתה בשבת עם שחר (תשע וחצי לפנות בוקר).

בראשון בערב, כבר ערב ראש השנה. הפעם עם אתגרים מיוחדים:
  • הילדים כבר מתחילים להבין עניין ואנחנו לא יכולים להמשיך לחפף בחגי ישראל
  • מצד שני, רז משוכנע שהפרי שמסמל את ראש השנה הוא בננה
  • בפעם הראשונה בחיינו, ארוחת החג נערכת אצלנו בבית!
  • למיכל יש יומולדת בערב ראש השנה

הרופא רשם לי מנוחה (השארנו אצלו סכום לא נמוך), כך שגם-אם-רציתי, לא היתה לי אפשרות להתחיל להתכונן לפני. אבל מיכל מגיעה עם גדודי סיוע, אז מה הבעיה?

בשבת, עוד התאוששנו מהטיסה.

בפארק מתחת לבית

העייפות מדבקת

בראשון, חייבים לראות קצת בוסטון, נכון? חייבים.
אז עשינו את הסיבוב הקלאסי, ולא ויתרנו על שום דבר: תצפית מבניין ה Prudential, ביקור בכיכר קופלי, ביקור בגני הבוסטון common והזדגפות ברחוב ניוברי. בשש בערב הגענו הביתה.






עכשיו צריך גם להכין ארוחת חג.
איה כבר שלחה את התמונות של החלות השוות שרועי הכין בארץ, ואנחנו היינו חייבים לתת פייט.

כולם היו עם מוטיבציה גדולה לעזור.
עפר השקיע בלסיים את ספר הקריאה שביקשתי ממנו להשאיר לי פה. רועי היה בבירורים על המחשב. איילת השתדלה לנתב את הקיטורים לכיוון הפייסבוק ועינת פשוט נרדמה.


שמחה לעזור!

וכך בשעתיים אלתרנו ארוחת חג. מיכל בתפקיד השף ואני בתפקיד הקונדיטור.
הזזנו קצת ספות ושולחנות (אחרת עפר ורועי לא מרגישים שחג), שמנו את סמלי החג (בלי בננות) ועשינו את כל הברכות לפי המנהג.
טובה היתה מרוצה!


רוב הילדים נרדמו על הצלחות עוד לפני שהגענו לקינוחים. רק שיר ורז היו עירניים ושיכורים מדבש.

דילגנו על "ילדים, מה יש לנו היום?" וגם לא שמנו את הנרות על העוגה. פשוט הלכנו לישון - סה"כ ראש השנה מחר - וצריך ללכת לעבודה! (טוב, אולי רק אני)


שנה טובה ומתוקה לכל אהובינו במרחקים!!!

יום שני, 3 בספטמבר 2012

יומולדת הנה בא

רק רצינו לספר שהשבוע חגגנו את יום הולדתם ה-3 של התכשיטים בפיקניק על-הא-כיפק עם החברים, והיה לנו ממש נחמד. את הפיקניק ערכנו בפארק המוכר ליד הבית.

לא נרשמו אירועים מיוחדים מלבד הרגע בו רז ניסה להראות איך הוא קופץ מעל הצלחת של מיטל (שהיתה עמוסה כל טוב) אבל נחת דווקא באמצע הצלחת. לא התרגשנו. אני רגיל לנקות לו את הנעל מדברים שהוא דורך בהם ואורית הכינה כל כך הרבה אוכל טעים שהיה בערך 3 מנות לכול אחד, אז לא היתה בעיה להשלים חוסרים.

בעקבות העדרותו של מוקי, נאלצתי לבצע חיקוי זול של "ילדים מה יש לנו היום??...", אבל כנראה חסר לי הקסם שלו כי הילדים התעניינו יותר בעוגה מאשר בבידור זול. לטובתי יאמר שאורית עשתה את העוגה בתוך גביעי גלידה ככה שהתחרות היתה קשה במיוחד.

הילדים מעולם לא קיבלו כל כך הרבה מתנות בבת אחת והם סיכמו שהיה "נחמד", שזה הערך העליון בסולם ההתרגשות. בתמורה הם חילקו שקיות הפתעה לילדים עם המון שוקולדים ככה שנחרב להורים שנת הצהריים (מרוב סוכר).

בסיום כולם עזרו מאד לקפל ואפילו ניקינו יפה יפה את הדשא מכל ניירות הכסף הירוקים. רק לאחר מכן נזכרנו שלא הבאנו שום ניירות כסף ירוקים לאירוע ובעצם ניקינו יומולדת של מישהו אחר. מי אמר שהישראלים לא מנומסים?

הילדים מכינים את שקיות ההפתעה עד השעות הקטנות של הלילה

השעות הקטנות של הלילה



מטעמים לרוב

יעל הביאה מצנח וגנבה את האירוע


 אמרתי רק עוגה אחת לכל אחד, לא משנה

שיר הלאימה אופניים של ילדה מקומית



היה מוצלח