אל האינסוף ומעבר לו: טיול צפונה לאורך חופה של מדינת מיין

יצאנו למיין עם רשרוש קל בלב – "לטייל בגשם?"

עד שיש גשם – לא כדאי פשוט להיכנס מתחת לפוך ולא לצאת עד שהוא מסתיים? אבל חם מדי לפוך ואין לנו עדיין מיטות (ישנים על הרצפה) וגם ככה רז בועט בכולנו כל הלילה על המזרונים המשותפים (הילד ישן כמו פורפרה!). ובכלל, עדיף כמה שיותר מהר להתרגל לתופעה המוזרה הזאת (גשם).

חמושים בסמארטפון החדש של רועי, יצאנו לדרך. המכשיר עזר רבות בניווט, במציאת אתרים/מקומות לינה/מסעדות/תחנת דלק (איכשהו תמיד נשארים עם הטיפות האחרונות של דלק באזורים הכי לא סימפטיים), בניבוי מזג אויר (מלבד היומיים הראשונים הובטח שכל השאר יהיה שמש) ולעיתים רחוקות גם כדי להתקשר.

שיר מחקה את אמא

את היום הראשון, הגשום, העברנו בעיקר בלהגיע למיין. ביום השני, הגשום גם כן, הסתובבנו בפורטלנד. המוזיאון אומנות שלהם קטן אך מרשים מאוד ואחרי ארוחה טובה בנוש (ביררנו ואין קשר משפחתי למסעדת הבית שלנו ברמה"ש, נוץ') בילינו את אחר הצהריים במוזיאון הילדים המוצלח שלהם. הילדים כל כך נהנינו ושרפו שם אנרגיה שאח"כ עוד טיילנו בשקט במשך שעתיים בנמל הישן של פורטלנד - חנויות, בית קפה נחמד, תצפית על המרינה – והם ישנו טוטאל בעגלה.

במוזיאון הילדים


ציור קיר על אחד הבתים

ביום השלישי אנחנו מבקרים באחד האתרים החשובים במדינת מיין: חנות הדגל של L.L.Bean בעיירה Freeport. זוהי רשת חנויות כמו 'למטייל' שמאוד מצליחה פה. בעיירה הזאת הכל התחיל וכמחווה, יש פה חנות ענק (כמה בניינים) שפתוחה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. תיקים ומעילים? זה התחום שלי! בילינו כמה שעות בעיירה וקצת הצטיידנו לקראת החורף. (האוטו ששכרנו די קטן. כל הציוד שלנו נכנס לבגאז', אבל אין מקום לזבוב. איך מכניסים את המעילים שקנינו? L.L. Bean כבר חשבו על הכל. הם יודעים שאתה עוצר אצלהם במהלך טיול ולכן הם מציעים לשלוח את כל מה שקנית אליך הביתה בחינם. רק תקנה...)

פתח תחתי לאקווריום הענק בחנות

באותו לילה אנחנו מקימים אוהל באתר יפהפה של מדשאות ענק, עצים וחוף ים חמים יחסית (אנחנו מצליחים להכניס רגליים!).

ביום הרביעי, אנחנו נוסעים לאורך החוף בדרך נופית. בדרך עוצרים לאכול (רק אני) בדוכן לובסטרים מפורסם שהופיע בכל דירוג לובסטרים או מדריך עלי אדמות. התור בחוץ ענקי, אבל אני אוהבת תורים ארוכים (לא כולל תורים ברשויות, בסופר, בקופ"ח או פקקים). אם כולם מחכים למשהו, זה בד"כ מעיד שזה משהו טוב. ובאמת הסנדויץ' מושלם. בכלל הלובסטרים במיין מעולים ולא יקרים. גם אין צורך לפצח כלום, הכל מוגש בצורת 'פילה'. במיין אני משנה את הפתגם המפורסם עם התפוח להיות: A lobster a day keeps the doctor away.

המגדלור שאנחנו מגיעים אליו מרהיב ביופיו. אנחנו חושדים שהוא היה ההשראה לציור המגדלור שרועי צייר על הקיר בחדר הילדים כי הוא מאוד דומה (הוא השתמש בתמונה יפה של מגדלור שהוא מצא ברשת והוא לא זוכר מאיפה היה המגדלור).

בלילה הרביעי אנחנו ישנים במלון הכי יפה שישננו בו אי פעם בארה"ב. המחיר שלו לא יקר במיוחד (ביחס לאזור. גם המוטלים הבסיסיים ביותר באזור מתחילים ב70$), אבל יש לו חצר ענקית עם דשא וחוף פרטי. רק כדי להבין את המימדים: בתמונה הזאת לדוגמא, אפשר לראות את הנוף שנשקף מהחדר שלנו. שלוש הנקודות הקטנות באמצע התמונה זה שיר, רז ורועי.