יום ראשון, 30 ביוני 2013

קיאקים על נהר הצ'ארלס

חופשת הלידה כבר חלפה עברה לה. בן מתיחס אלי עדיין בידידותיות, למרות שקיבלתי הורדה בדרגה לתפקיד "המטפל המשני".
אז לפני שרועי יעלה את הפוסט שלו שכנראה יקרא: "איך אני ובן מבלים על הכיף כיפאק", או "פארקים בבוסטון - יומן מסע של אב ובנו", רציתי להשוויץ שגם בעבודה אפשר לעשות כיף לפעמים.
למשל, כשיוצאים לפעילות צוותית.

נפגשנו בקיימברידג' בשעות הבוקר, כל אחד קיבל קיאק. מה שיוצא אני מרוצה (יצא לי ירוק)

יצאנו מהתעלה לכיוון נהר הצארלס

עכשיו בוסטון נמצאת מולנו וקיימברידג' מאחורינו

התחלנו בלקפוץ לבקר בתעלה שמתחת למשרדים הקודמים שלנו
(אני ישבתי ליד החלון השלישי בקומה האחרונה בבניין בצד שמאל)
בסוף התעלה נמצאת המזרקה המפורסמת והכניסה לקניון

נזכרים בגעגועים.
אני בעיקר מתגעגעת לאוכל הפלסטיני בקניון. קצת פחות אני מתגעגעת למגישת האוכל שהאינתיפדה האישית שלה היתה לשים לי מדי יום סלט חסה למרות שביקשתי סלט ירקות.
אני מניחה שמחאה לא-אלימה היא סה"כ לגיטימית

אח"כ חזרנו שוב לנהר



או או. נראה שענן גשם מתקרב


עוצרים להפסקה ב esplanade

משמאל לימין, חברי הצוות:
Kunal, Kristen, Collin, Ryan, Ethan, Dotan, Manish and Madhavi (ליאו הבריז)


כאן כבר הגשם התחיל. אבל מסתבר שבקיאק זה ממש נחמד שיורד עליך גשם (לפחות במקרה של גשם קל)

רוחבו של הצ'ארלס הוא בלתי נתפס

Mobile Audience. Everywhere.

חותרת בחזרה למשרד. דרך מצויינת להתחיל את היום

כשהראיתי את התמונות לשיר ורז, שאלתי אותם אם הם גם רוצים לעשות איתנו קיאקים.
רז ענה: "אני מעדיף סירה רחבה יותר שעשויה מעץ ויש לה שני משוטים ולא אחד."

יום רביעי, 12 ביוני 2013

ללא מילים

  ללא מילים (וללא פוטושופ)

יום רביעי, 5 ביוני 2013

ספר הילדים המחוק הראשון שלי

בכל פעם שאנחנו נמצאים ב- Costco הילדים תופסים פינה עם כמה מספרי הילדים שנמכרים שם, וקוראים עד שאחד המבוגרים יסיים להעמיס את המוצרים ברחבי החנות.

הפעם אני נשארתי איתם ושיר ביקשה ממני שאקרא לה ספר ברביות שהיא הביאה בין שאר הספרים. אולי אני לא רגיל לספרי ילדים, אבל מעולם לא יצא לי לקרוא ספר יותר "מחוק" מהספר הזה. לאחר שניגבתי את הדמעות פשוט הרגשתי חובה לקרוא אותו לכם פעם נוספת:

סרט: ברבי וסוד הפיות