טסתי בטיסה חזרה מעל הרים גבוהים שהיו מכוסים כולם שלג, אבל זה היה קל
לעומת ההרים שחיכו לי בבית.
ההר הראשון היה הר המשימות, שהתחיל ישר עם הנחיתה בנסיעה זריזה (כמה
שאפשר להיות זריזים עם מזוודות מלאות קניות ותיקים) לטקס סיום הפרויקט של איילת
בקורס לפיתוח מנהיגות טכנולוגית של נס
טכנולוגיות שנערך בבר אילן. אני לא יכולה לחשוב על סיום יותר מוצלח לטיסה אינסופית
מלשבת בטקס ולשמוע נאומים, שאומרים את אותו הדבר בווריאציות שונות (זה דור העתיד
שלנו/ אנחנו מצפים שתובילו/ וכד'..)
איילת זכתה במקום ראשון מבין הפרויקטים במזכרת בתיה, אז לפחות המאמץ
היה שווה!!
אחר כך היו לי משימות יותר פשוטות כמו לחלק מתנות, להכין משלוחי מנות
רופא שיניים וכד'.
ההר השני היה כמובן הר הכביסה שחיכה בסבלנות מרובה שאחזור.
ההר השלישי היה הר הכינים שחיכה לי אצל יעלה. גם אמא מתורגלת בטיפולי
כינים כמוני, לא ראתה עושר כזה של כינים בכל הגדלים. אני מניחה שכנס הכינים השנתי
של מדינת ישראל נערך השבוע בראש של יעלה.
חזרתי עם העננים שטסו איתנו לאורך
הטיסה, והגשם מאז לא מפסיק לרדת.
אולי צריך כל חורף להביא את העננים מבוסטון?
געגועים
השבמחקשיר ורז אחים תאומים
יחד נולדו ויחד גדלים.
ביחד משחקים וביחד משתוללים,
ויחד עושים באמבטיה גלים.
שיר ורז נסעו באוירון,
סבא וסבתא מתגעגעים המון,
במחשב מדברים ומשחקים,
אבל קשה להתגבר על המרחקים.
אפשר לשחק,
אבל קשה לחבק,
וקשה לנשק,
וממתקים לחלק.
צופים בתמונות ובתעלולים,
מחכים לטוס ולהגיע לילדים,
להרים גבוה ולחבק חזק,
לתת נשיקות ולהביא ממתק.
סבא
מקסים! :-)
מחקנהננו מאד!
השבמחק