איך להוציא רשיון נהיגה אמריקאי?

לאחרונה התברר לנו שיתכן ואנחנו נוהגים בלי רשיון זה מספר חודשים. הדעות חלוקות, כלומר בספר החוקים של ה RMV (משרד הרישוי של מסצ'וסטס) כתוב שאם אתה מבקר אז מותר להתפרע על הכבישים המקומיים עם רשיון בינלאומי שנה מהגעתך. מצד שני, אם אתה גר פה (resident) אז צריך להוציא מייד עם הגעתך רשיון מקומי. אז מה אנחנו, מבקרים או דיירים?

מכיוון שאנחנו אוהבים ללכת על בטוח עיכבנו עד המקסימום האפשרי את הוצאת הרשיון האמריקאי כך שיהיה בטוח שלא נוציא אנרגיה לשווא. מקסימום יעצרו אותנו. חוץ מזה מבחינת האמהות אנחנו מבקרים ולא קבועים, אז בטח יש לזה משקל כלשהו בבית המשפט.

אבל, לכל שבת יש מוצאי שבת וגם זמננו להוציא רשיון מקומי הגיע. אז איך מתחילים? כמו רוב הדברים בארה"ב - בקניון. כלומר, ניגשים לקניון המקומי שם יושב משרד הרישוי, ובין פסטרמה למייבש כביסה, מוציאים גם רשיון. שלב ראשון: תיאוריה.

עקרונית הבחינה נערכת על בסיס "הוראות לנהג של מדינת מסצ'וסטס" שהוא ספר עב כרך בן 150 עמודים (שאינו בעברית) ובו מפורטים זמני הפתיחה של המשרדים, מה הענישה המקובלת על נהיגה תחת השפעת וודקה עם לימון ומה מדיניות החלפת הגלגל במשאית. ממש מבחני הלישכה, אפשר לקבל סחרחורת.

המבחנים מתבצעים על מחשב חכם מאד אשר מכיל מאגר של 10,000 שאלות ויודע לירות כלפיך את השאלות הקשות ביותר בהתאם לתשובות בהם אתה מראה חוסר ידיעה. התוכנה נבדקה על אסירים בכלא וויטקאסל והעלתה את מקרי האלימות, הדיכאון והחזרה בתשובה של המשתתפים. אם רוצים, אפשר להתיישב ותוך 3 חודשים של שינון הספר, להיות מוכן לבחינה.

או שאפשר לבקש להיבחן בעברית, ואת השאלון הזה כל הישראלים מכירים בע"פ. 5 דקות ואתה בחוץ.

חונים בקניון והולכים למשרד הרישוי

הכניסה ליד גאפ

 מותר לבקש כמה טייקים של התמונה שתופיע על הרשיון

יחידי הסגולה שעברו את התיאוריה ואת מבחן הראייה, מקבלים Lerner's Permit שאומר שמותר לך לנהוג עם נהג מלווה שתפקידו לאמן אותך. בניגוד לארץ, פה מותר להורים ללמד לנהוג.

אני מבין למה בארץ זה שונה, אם בארץ ההורים היו עושים זאת, השיעור היה נשמע בערך כך: "למה אתה לא חותך אותו?", "נא לעקוף את התור של המכוניות, ורק אז להשתלב", "לאין-כניסה בניגוד למה שחושבים מותר להיכנס, אבל ברוורס" בקיצור, החלטה נכונה לכל הדעות.

מה חסר? טסט וזהו (Road Test). קלי קלות, נכנסים לאתר משרד הרישוי, עונים על כמה שאלות ואז האתר אומר שהוא לא מבין מה אתה רוצה ושתתקשר. 40 דקות המתנה על הקו והנה יש לנו תור לטסט בעוד 3 חודשים בעיר הקרובה (לאלסקה). מסתבר שה-RMV עושים את השתלמויות שירות הלקוחות באותו מקום ש-HOT עושים.

לטסט צריך להביא את האוטו שלך עם מלווה (Sponser) שהוא אחראי לאוטו כי אתה הרי לא יכול לנהוג נכון? רוב הישראלים מביאים את האוטו שלהם ומשמשים ספונסרים אחד של השני אבל מכיוון שהאוטו שלנו אינו מתאים לטסט כי צריך שיהיה לו הנדברקס בין המושבים ואסור שיהיו לו עזרי רוורס. וכמו כן בגלל שקבעו לנו מבחן נהיגה בעיר שבקושי נמצאת על המפה, לא נעים לנו לבקש מאנשים שיקחו יום חופש רק כדי לעזור לנו, אז אנחנו שוכרים מורה לנהיגה שיביא את עצמו ואת האוטו שלו, תודה.

לני (Lenny) המורה לנהיגה, מתגלה כעילוי, מלבד היותו האיש הנחמד בעולם, הוא איש מקצוע ומיד מבין שלמרות שאנחנו נוהגים כבר-20 שנה, יש חוקי נהיגה מקומיים שאיננו מודעים אליהם, לדוגמא:

• אם נוגעים עם הגלגל במדרכה, גם בזמן חנייה ברוורס - כשלון מיידי
• חובה לדעת את איתותי היד לפניות למקרה שהאיתותים שלך לא עובדים (למה שלא יעבדו?)
• בחנייה ברוורס, צריך להביט לאחור (מסתבר שזה הכי קשה לי)
•  three point turn זו פניית פרסה באמצע הרחוב שיש לה חוקים משלה
• בעת יציאה מחנייה, צריך לדחוף את הראש החוצה מהחלון ולהביט אחורה ולא להסתכל במראה הקטנה
• אם להולך רגל מתחשק לעבור באמצע הרחוב, צריך לעצור לאדון, ולחכות עד שידרוך על המדרכה השנייה.
• ליד בית-ספר, נוסעים לא יותר מ-20, גם אם ילדי כיתה א' עוקפים אותך בריצה.
• וכמובן, אם חונים בגבעה, צריך לסובב את הגלגלים הצידה כך שיעצרו את הרכב אם ידרדר.

מצויידים בידע החדש ניגשנו לבחינה רק כדי לשכוח להסתכל לאחור בזמן רוורס (רועי) ולנסוע במהירות מופרזת ליד בית ספר (אורית). הבוחנת לא התרשמה מהטעויות שלנו והעבירה אותנו (בגלל שלני, מורה הנהיגה השאקל, לא חדל מלפטפט על קץ העולם שיגיע במהרה השנה והיסב את תשומת ליבה רוב המבחן). חוץ מזה היא היתה ממש נחמדה והבינה שבגלל הידע הקודם שלנו ברכיבה על גמל מישראל, אנחנו מבינים איך לנהוג.

לני מסביר מהי הדרך הנכונה לחנות לאחור

אורית חוזרת מהטסט שלה, סימן חיובי - אין הולך רגל על הפגוש

נישקנו ללני את הרגליים ונסענו עם הרשיון החדש שלנו (זמני, מונפק במקום) חזרה לבוסטון לאכול לאפה עם עוף שפה נקראת פוקאצ'ה.

* עדכון - מבחן הרישוי בעברית בוטל. מעניין למה. חוץ מזה, עוד פרטים על הוצאת רשיון אפשר למצוא כאן. ספר החוקים נמצא בלינק הזה.

ניופורט

כאמור, האביב הוכרז רשמית במשפחתנו ולרגל האירוע הוכרז על סופשבוע ארוך ששי-שבת-ראשון בניופורט שברוד-איילנד.

ניופורט (Newport) נמצאת כשעה וחצי מדרום לבוסטון והיתה בעבר עיר הקיט של עשירי ארה"ב אשר בנו שם ארמונות גרנדיוזיים שהיום משמשים אטרקצייה תיירותית וסט לסצנות של סרטים. חוויה.

הבעיה התחילה כשהחזאי שמחליט על מזג האויר לא קיבל את המזכר שאומר שהאביב פה ולכן כשהגענו, קיבל את פנינו גל קור ורוח עזים, כך שאפשר לשים שניצל בחוץ והוא יהפוך להיות חזרה חזה עוף קפוא (עם אריזת הקלקר והכל). ולכן את יום המחרת החלטנו לבלות במוזיאון הילדים בעיר השכנה, פרובידנס.

המלון יושב על אי שנקרא Goat island כלומר "עז, חשבת שפה יהיה חם? חה חה!"

מוזיאוני ילדים דיי פופלריים פה ויש אחד בכל עיר גדולה. מי שלא היה באחד יכול להפסיק לדמיין היכל עם תמונות של רמברנט ופסלים של רודין. מדובר בקומפלקס של חדרי משחקים בנושאים שונים כגון דגם ענק של ספינת מפרשים, איזור מנופים ומשאיות, איזור הנראה כמו מכלת עם קופה וערימות של פירות וירקות מפלסטיק, לא שזה מפריע לרזי לנסות ללעוס אותם בכל זאת.

גם להורים יש אטרקציה במוזיאון שנקראת "שקט לרגע". כלומר, כשהילדים משחקים יש לך שקט לרגע. לא רע.

שיר לא מוכנה להתקרב לאיזור. משהו לגבי זה שאמא של הדרקון
היתה צריכה לגזור לו ציפורניים לפני זמן מה

מה שכן, המשחקים האינטנסיביים מראים את אותותיהם על הילדים וכאשר אנחנו ניגשים לארוחת הצהריים במסעדה הקרובה ,לא נותר בהם כוח אפילו לרוץ בין השולחנות כהרגלם. הם יושבים תשושים ואוכלים עד כדי כך בשקט כך שאשה מבוגרת אחת ניגשה אלינו ואמרה "מעולם לא ראיתי ילדים מתנהגים כל כך יפה במסעדה! הנה, יש לי שני כרטיסים לגן החיות, קחו אותם, מגיע לכם להנות!". מייד שיצאה, שירי נרדמה על הצלחת. לא נורא, לפחות שמרנו על האשלייה של מחנכים לתפארת.

והרי ההוכחה להתנהגותם הנאותה של ילדנו

מלאים בגאווה חזרנו למלון לשחות קצת, לנסוע על אופניים במסדרונות, לצלם כמה תמונות של הגשר המפורסם ובעיקר כדי לחכות שיגיע יום המחר אשר הובטח כי יהיה שמשי יותר.

למחרת אנחנו שמחים לגלות שהחזאי קיבל את המזכר וצפוי להיות יום נפלא. ארוחת בוקר קלה, ואנחנו שמים את פעמנו ("הולכים ל-" תרגום לבני נוער) לאחוזות המפוארות אשר על רחוב Bellevue פינת הרצל.

ליד כל בלוק של אחוזות ניתן למצוא שלט עם ההיסטוריה שלהם. סיפורה של אחוזה אחת תופס את תשומת ליבנו מיכיוון שמתואר איך אחד הבעלים הזניח אותה ונוצרו נזקי מים נוראיים מה שגורם לי לחשוב על הדירה שלנו ברמת השרון. הנחמה היא שאנחנו לא היינו צריכים להזמין שיפוצניק לדירת 80 חדרים כמו שהיה המצב פה.

האחוזות עצמן מדהימות בגודלן, חלקן מחקות ארמונות צרפתיים וחלקן יותר בסגנון רם כרמי. רוב האחוזות סגורות היות וזו עדיין לא העונה, ולכן, אנחנו קובעים שנחזור לכאן שוב בקרוב ומספיקים לעשות עוד טיול קצר על השביל הנמתח בין האחוזות על צוקי האוקינוס.

לסיכום, אם למישהו יש בעל מקצוע מומלץ בנושא אטימה ונזקי מים, שיפנה אלינו.

פרידה מהחורף

זהו, עכשיו 19 מעלות בחוץ, השעון זז בסופשבוע האחרון ויש אור עד 7 בערב. אורית והילדים שמחים על בוא האביב ורק אני נותרתי עם תחושה של החמצה כי השנה היו 3 ימים מסכנים של שלג ולא הספקתי לבנות איש שלג לילדים (להם זה לא מפריע).

בדיעבד אני מבין שיום ששי שעבר היה הפעם האחרונה שבה ראינו שלג השנה. ככה זה נראה: 

הילדים בקושי נכנסים לעגלה כשכול ציוד השלג עליהם

אם ישאלו את רז "מה תקח לאי בודד?" התשובה תהיה "מקל"
"ואם תוכל לקחת שני דברים, מה אז?" התשובה תהיה "שני מקלות"

מהרגע שרגלה נחה על שלג, שירי לא מפסיקה לאכול אותו

מוצאים אנרגיה, אולי הם ישנו צהריים

ואולי גם אני. יש בונוסים בלשמור על הילדים בששי...

אנחנו על המפה (מפת שולחן)

לפני שבועיים נערך אצלי בעבודה בופה בינלאומי (באנגלית זה נשמע יותר טוב: International Buffet).
זו מסורת רבת שנים (החברה קיימת רק 7 שנים, אבל זה עדיין רבת), בה כל אחד מביא מנה שהוא אוהב (מבשל/מזמין אותה ממסעדה) וכולם אוכלים ביחד. בסוף, יש כמובן גם תחרות - כולם מצביעים למנה המועדפת עליהם והזוכה מקבל את פרס ה Golden Scoop - כף גלידה סמלית.
לאור העליה התלולה של ישראלים בסניף, החלטנו לעשות משהו שאף מיעוט אתני לא עשה פה לפנינו: להתאגד ולעבוד כקבוצה. אף אחד מאיתנו לא בשלן יותר מדי, אז האתגר היה די רציני.
חילקנו משימות על פי היכולות. היה לנו: חומוס (ביתי), סלט חצילים, סלט גזר, סחוג תוצרת בית, חמוצים, פיתות ובורקס.
אני הבאתי סלט ירקות ישראלי. האמריקאים בודאי השתאו - מה הקשר בין סלט לירקות? סלט מבחינתם צריך להכיל: חסה, חסה וחסה, בתוספת חסה. לצרכי הטעם הם מוסיפים: גבינה צהובה, גבינת צ'דר, בייקון, עוף, קרוטונים, והרבה רוטב שבהכרח יכיל מיונז.
בנוסף, הבאתי קבבונים, שקלעו כנראה יותר לטעם האמריקאי...

בשעות הבוקר, התחלנו לעזור בארגונים להקמת הבופה. הבופה השתרע על שורה של שולחנות באזור הopen space.
היה לנו אוסף של דגלי ישראל שמיכל הביאה לי מהארץ שבוע קודם.
אז הדבר הראשון שעשינו כשהתחילו לפרוש את השולחנות, היה לכבוש לנו שולחן: תפסנו את אחד השולחנות במיקום טוב וסימננו את הטריטוריה בדגלים. אין מה לעשות, זה בדנא שלנו

אח"כ הסתבר שיש הרבה צפיפות בשולחנות אחרים, והובע רצון של כמה גורמים להוסיף מנות לא ישראליות על השולחן שלנו. אנחנו הדפנו את כל נסיונות הפלישה לשטח שלנו, ואפילו שקלנו לכבוש שולחן נוסף...

מכינים את הדוכן הישראלי

כשהוזמנו כולם לאכול השתרר סביב השולחן שלנו תור ארוך, הדברים חוסלו במהירות (גם הסלט), קיבלנו המון פידבקים חיוביים והקבבונים שלי הגיעו למקום הרביעי המכובד (מתוך עשרות מנות!).

מעמיסי הקבבונים הראשונים מתחילים להגיע

המנה הזוכה היתה סושי בצורת דובי פנדה שהכינה בחורה סינית:

סה"כ היה ממש מוצלח, נקוה להישגים מוצלחים יותר בשנה הבאה. אולי פשוט נשנה את השם של המנה שלי להמבורגרונים.

ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה... (פוסט אורחת חוזרת - מיכל אחות של אורית)

טסתי בטיסה חזרה מעל הרים גבוהים שהיו מכוסים כולם שלג, אבל זה היה קל לעומת ההרים שחיכו לי בבית.

ההר הראשון היה הר המשימות, שהתחיל ישר עם הנחיתה בנסיעה זריזה (כמה שאפשר להיות זריזים עם מזוודות מלאות קניות ותיקים) לטקס סיום הפרויקט של איילת בקורס לפיתוח מנהיגות טכנולוגית  של נס טכנולוגיות שנערך בבר אילן. אני לא יכולה לחשוב על סיום יותר מוצלח לטיסה אינסופית מלשבת בטקס ולשמוע נאומים, שאומרים את אותו הדבר בווריאציות שונות (זה דור העתיד שלנו/ אנחנו מצפים שתובילו/ וכד'..)

איילת זכתה במקום ראשון מבין הפרויקטים במזכרת בתיה, אז לפחות המאמץ היה שווה!!

אחר כך היו לי משימות יותר פשוטות כמו לחלק מתנות, להכין משלוחי מנות רופא שיניים וכד'.

ההר השני היה כמובן הר הכביסה שחיכה בסבלנות מרובה שאחזור.

ההר השלישי היה הר הכינים שחיכה לי אצל יעלה. גם אמא מתורגלת בטיפולי כינים כמוני, לא ראתה עושר כזה של כינים בכל הגדלים. אני מניחה שכנס הכינים השנתי של מדינת ישראל נערך השבוע בראש של יעלה.

חזרתי עם העננים שטסו איתנו לאורך הטיסה, והגשם מאז לא מפסיק לרדת.

אולי צריך כל חורף להביא את העננים מבוסטון?