יום שישי, 30 בנובמבר 2012

רועדים ולא מפחד

אחרי שאירחנו כאן עד היום כשלושים אורחים (משרד התיירות כאן לא צריך להודות לנו איכשהו?), קטן עלינו אירוח של ההורים שלי - פליטים ממדינה מוכת טילים.


האמת שהטילים התחילו כשהם היו על המטוס בדרך לכאן, וכשסיפרנו להם את זה בקבלת הפנים, הם הצטערו שהם לא בארץ.
הרגענו אותם שלדאוג אפשר יהיה גם מכאן (והם אכן הצליחו), אבל בכל זאת יותר נעים בלי לרוץ לממ"ד.


מיד ניגשנו להשלמת הפערים:

ביקור באתרים בוסטוניים שדולגו בביקור הקודם


ביקור ברשתות שפוספסו (קוסקו, טארגט, ניו באלאנס וחבריהם) 

חוץ מזה, הם זכו להשתמש בכל קולקציית החורף שלהם והתחילו להכין את עצמם לקור הצפוי להם בפברואר.


כמובן שאי אפשר בלי לטייל, אז נסענו לסופ"ש ארוך בניו יורק.

ביקרנו במצעד השנתי של מייסיז ל Thanksgiving
לאכזבתי, לא נדחפנו השנה כמו שצריך (אני תוהה אם דבק בנו הנימוס המקומי?), אז לא ראינו מי יודע מה. אבל עדיין היה מהנה.
מי שישב על הכתפיים דוקא ראה לא רע

אל האינסוף ומעבר לו!!



מנהטן כבר מקושטת לכריסמס


וגם ההחלקה על הקרח ברוקפלר סנטר נפתחה לקהל

ניו יורק היתה קרה אלינו עוד יותר מבוסטון

הילדים התרגשו לראות את פסל החירות, אפילו שהיא הפנתה לנו את הגב

האנדרטה של ניו ג'רזי לאסון התאומים. רועי מייצג אותנו בגאווה (אנחנו קפואים באוטו)

אפשר לנסוע במעבורת לראות את פסל החירות. אבל מי משוגע לעשות את זה בקור הזה???
ולבסוף, אי אפשר לחגוג את חג ההודיה, בלי קצת קניות מסורתיות (בלאק פריידיי).
אז לקחנו את הילדים להעביר את הזמן באאוטלט בזמן שההורים שלהם קונים בתורות.

פו הדוב!

לגו!

רז!

מכיוון שהביקור הפעם היה קצר יותר, אמא שלי התבקשה (וגם נענתה) לעשות את הקטע שלה שבו היא חוטפת שפעת קשה כבר אחרי שהם חזרו לארץ, על מנת לנצל את הזמן טוב יותר.

אבא שלי כמובן סיכם את זה יפה יותר כאן וגם סיכם את התצפיות שלו על שיר ורז כאן.

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

אי אפשר לעבוד פה

לאחרונה אני מנסה להתקדם מהר יותר עם הפרוייקטים אבל נדמה שיד נעלמה מנסה לעכב אותי בכוונה! לדוגמא, לפני כשבועיים קיבלתי גלויה מירחון רכב שאומרת, מה דעתך להיות עורך ליום אחד? 



במה מדובר? צוות עיתון הרכב Car&Driver רוצה עזרה בשיפוט המכוניות החשובות ביותר לשוק האמריקאי וזאת כדי לוודא שהם מקבלים החלטה נכונה וגם כי זה קטע.
אז הגעתי בשעה היעודה לאיצטדיון בקרבת בוסטון, שם חיכו 16 הונדה אקורד, יונאי סונטה, טויוטה קאמרי וניסן אלטימה בנות יומם, 8 אייפדים לבוחנים (צריך להחזיר בסיום השימוש, אוף), 2 מסלולי נהיגה ו-1 ארוחת בוקר שהיתה מיותרת היות ומקבלים בחילה כשנוהגים בפראות בין קונוסים כתומים.
לא אכביר במילים מה עושים שם למכוניות המסכנות שצריכות לבלות כך את תקופת ההרצה שלהן, אבל זה גרם לי למחשבות מחודשות בנושא קניית מוצרים מ"תצוגה".

ארבע המכוניות של המסלול הזה ועוד ארבע מאחור לרזרבה

תדרוך על המסלול "סעו מהר ואל תהרגו קונוסים כתומים"



מה שכן, בכך לא תמו העיכובים. אחרי סוף שבוע עמוס ילדים, התיישבתי לעבוד בתחילת השבוע. הספקתי בערך חצי שעה של עבודה טובה שלפתע מתקשרת אלי חברה שלנו ושואלת: "אז אתם באים בעוד שעה להופעת Aerosmith ברחוב לידכם?". "מה?" שאלתי. "כן, יש הופעת רחוב בחינם של הלהקה. מסתבר שהם גרו פה כשהם היו צעירים ועשו את האלבום הראשון, ועכשיו הם רוצים לעשות הופעה מול הדירה שלהם" הסבירה החברה. "אה" אמרתי "אין ברירה, חייבים". 
וככה במקום לעבוד, הלכתי לראות איך להקת רוק גורמת למשטרת בוסטון לחסום את הרחוב הראשי למכוניות ולעצור את תנועת הרכבות על הקו העובר באמצע כי סטיבן טיילור רצה להופיע שם. אנחנו בעד. 

סטיבן טיילור עם גופייה. בחוץ 6 מעלות


אלפי אנשים ביום שני בצהריים מצאו זמן לבוא

בקיצור, קשה לעבוד כאן. מפריעים לך, מעכבים לך. צריך לעשות משהו בנושא.

יום שבת, 3 בנובמבר 2012

מיטיבי שלכת

השנה החלטנו לקחת את נושא השלכת ברצינות הראויה.
למרות שראינו עם משפחת שני שלכת מרהיבה המתפרשת על אזורים נרחבים בהרים הלבנים,


חיפשנו עוד מהשילוב צבעים המהפנט הזה - ירוק, צהוב, כתום, אדום ואם נורא לוחצים עלינו אז גם חום.

מיד כשהאורח האחרון סגר אחריו את הדלת (וגם כיבה עלינו את האור. סליחה! אנחנו עדיין פה!), ארזנו חפצינו והאצנו וורררום וורררום לכיוון ורמונט.
אבל לא האצנו מהר מספיק, כי השלכת עזבה שם שבוע לפני.
ורמונט קיבלה אותנו במאור פנים
 ובו זמנית גם ירקה לנו בפנים - נו, באמת, בשביל זה הגענו?
בדרך הביתה, גילינו ששיא השלכת היה בכלל במערב מסצ'וסטס.

העץ האדום הראשון וגם האחרון לאותו סופ"ש, במרחק שעה נסיעה מהבית

חזרנו הביתה, עם רעב גדול יותר לשלכת

גם בשנה שעברה, ככל שרדפנו, בקושי תפסנו.
ואז התחלנו להבין את הקטע שלה.
שלכת לא אוהבת שרודפים אחריה. היא רוצה שתחכו לה באדישות והיא כבר תגיע בזמנה החופשי.
אם זה המשחק שלה, אין בעיה.

בשני הסופי שבוע הבאים נשארנו באזור בוסטון, כאילו לצורך עניינים אחרים.
והיא אכן הגיעה וכבר לא התאכזבנו בכלל.

זה התחיל בקטן אצלנו ברחוב

ביקרנו גם בניוטון, השכנה הציורית של ברוקליין



אפילו בבוסטון לאורך נהר הצ'ארלס, הפציעה שלכת

ובהמשך גם ביקור בוולסלי, העיר השכנה לניוטון







מי יכול לנחש מה יש במבנה הזה? תחנת כיבוי האש של וולסלי. כמובן.
הקולג' הציורי של וולסלי
הקולג' הוא לבנות בלבד. סיבה טובה לבנים לבקר שם


ולבסוף, חשבתם פעם כמה עבודה זה לפנות עלים בניו אינגלנד?





ומי שלא פינה עלים בזמן, באה ההוריקן סנדי והעבירה אותם עבורו לקנדה.