טיול הישרדות לשיקגו - חלק 3

ימים 11 - 7 - שיקגו, אילינוי 

עשינו את זה - הגענו לשיקגו!!!

נכנסנו בשערי העיר ומיד מיהרנו לנצל את השמש שחייכה אלינו ולעלות על הבניין הגבוה ביותר, ה - Sears Tower (שהיום מתעקשים לקרוא לו מגדל וויליס). 
גם אלוהי החניה חייך אלינו ומצאנו חניה בפתח הבניין. לקח לנו הרבה זמן לשכנע את עצמנו שזאת אכן חניה חוקית וזה בסדר להשאיר שם את האוטו (לדעתי, רועי לא הפסיק לחפש את הגורר מלמעלה).

חוגגים את ההישג

יפה בקומה ה 103

מי שמכיר את רז יודע שהוא לא יכול לעצור את עצמו מללחוץ על כפתור של מעלית (בדר"כ זו קומה 7 או 1). גם הפעם לא עזרו הנזיפות של רועי והצעקות של השומר, על כפתור המעלית בקומה 103 לחץ רז. היינו צריכים להתנצל בשם העם היווני אליהם אנחנו מתחזים כשיש בושות.

עומדים על הרצפה השקופה

הילדים לא התרגשו מ-412 המטר שמתחתם

הבניין של סירס הוא כבר לא הבניין הגבוה בעולם, אבל הוא עדיין מחזיק שיא קטן: שיא החמדנות.
מלבד שתי חנויות המזכרות בכניסה ולמעלה בקומת התצפית, כשיורדים למטה, על מנת לצאת החוצה, חייבים לעבור דרך שתי (!) חנויות מזכרות נוספות. לא נשברנו.

פקיד הקבלה של מלון היוקרה שהגרלנו ב-Priceline הסתכל עלי במבט מלא רחמים, כשראה אותי נכנסת לעשות צ'ק אין עם שלושת הילדים. הוא אמר שיתכן ויהיה לנו צפוף בחדר והציע שנשדרג לסוויטה ב250$ ללילה. דחיתי בנימוס את ההצעה ואמרתי לו שנסתדר. בדמיוני כבר דמיינתי את החדרים/כוכים שמקבלים בניו יורק (כבר היינו פעם בחדר שהיה כמעט קטן יותר מהמיטה שעמדה בו).
החדר שקיבלנו התגלה בסוף כאחד החדרים הכי גדולים שישנו בהם, אם לא הגדול ביותר. השתמשנו במערכת סראונד ה-BOSE היוקרתית שבחדר כדי לאחסן עליה חיתולים.

כולם מרוצים. רגע לפני, רז הכניס רגל עם גרב לקופסת החומוס שקנינו בסופר. 

למחרת, המשכנו לשוטט בעיר.

שיקגו עיר יפה ומלאת גורדי שחקים. אתה מרגיש קצת כמו בניו יורק, רק ששום דבר לא נראה לך מוכר

פארק המילניום

ובאמצעו פסל "שער ענן" שהמקומיים קוראים לו "The Bean" כלומר "השעועית".

באופן כללי, לעיריית שיקגו יש טעם מוזר בפסלים ולמקומיים יש חוש הומור לגבי כל אחד מהם בהתאמה. לא הספקנו להגיע לאחד הפסלים המוזרים יותר שנקרא רשמית "אנדרטה לחיה עומדת" והמקומיים קוראים לו פשוט "סנופי בבלנדר". מחיפוש בגוגל הבנו למה.

בן לא ויתר לנו כל התקופה ודרש את מנת הסימילאק שלו פעם בשלוש שעות. האכלנו במקומות מוזרים יותר ובמקומות מוזרים פחות. באופן כללי לא היתה לא העדפה בין מוזיאון כזה או אחר. ילד נוח.

שיר מתייחסת לבן כאל רכושה הפרטי, קוראת לא התינוקי שלי ומטפלת בו לרוב.

הפיצה בסגנון שיקגו נאפית בתבנית גבוהה, הבצק עבה וקריספי והיא פשוט מעולה (מי זוכר את "שיקגו פאי פיצה פאקטורי" בתל אביב? מקום אהוב). בכל הזדמנות שהצלחנו (בוקר, צהריים וערב), אכלנו אותה. קשה לי להאמין שנחזור לאכול פיצה בהמשך.

המסעדה שהמציאה את המתכון

השאריות. קשה לאכול יותר ממשולש אחד. אבל התאמצנו

הגנים הבוטניים של שיקגו נמצאים כארבעים דקות מהעיר. קיווינו לראות שם פריחות גדולות של אביב, אבל זה היה קצת מוקדם. למרות זאת, מאוד יפה שם.

קצת פחות מרוצה היה רזי שהלך עם יד על מעקה גשר העץ והצליח להכניס 5 קוצים ליד. 3 הוצאו כעבור מספר דקות/דמעות ועוד שניים טופלו בעזרת "שינוי נושא" כלומר ביקור בחנות לגו בעיר מיד אחרי. שיר ניחמה אותו לאורך כל הדרך "אל תדאג רזי". איזה אחות!

לא כדאי למשמש את מעקה הגשר

ביומיים האחרונים היה קודר יותר

מודל העיר ב"מרכז האדריכלות", או כפי שרז יזכור אותו: "המקום שבו איבדנו את איש הלגו"

אבל כשחזרנו לחפש שם - מצאנו אותו!!!!!!!! (הוא היה בכלל בכיס המעיל)

היה לנו כל כך כיף בשיקגו, שנשארנו יום נוסף. עכשיו צריך להתחיל את הדרך חזרה...

טיול הישרדות לשיקגו - חלק 2

אנחנו כאמור בדרכים, גומאים מספר לא מבוטל של קילומטרים ביום. עשינו כבר את חצי הדרך ונותרו עוד כ-700 ק"מ עד לשיקגו.

יום 4 - אירי, פנסילבניה - קליבלנד, אוהיו (1.5 שעות נהיגה)

הצלחות:

• ראינו קצת את קליבלנד

קצת פחות:

• אבל ממש קצת. כי עד שהגענו (17:00), המוזיאונים שרצינו היו סגורים, הפארק שתכננו לבקר היה בשיפוצים ובן כבר היה רעב. אז עצרנו במרכז העיר, שתינו קפה עם עוגה וגם האכלנו את בן והספקנו לראות את הכיכר המרכזית של קליבלנד. אחרי 10 דקות הילדים היו צריכים קקי. אז חזרנו לאוטו.
  יש כאלה שהראש מכתיב להם דרכם ויש כאלה שהלב. אצלנו זה המעיים.

נסענו לראות מה כתוב בצד השני. התשובה - "FREE"

יום 5 - קליבלנד, אוהיו

הצלחות:

• כל המשפחה ישנה עד עשר. כן, כולם!
• מבקרים בהיכל התהילה של הרוקנרול. הבנין מגניב, התוכן קצת פחות (כלומר, יש המון תוכן, אבל כתוב. לך תשכנע את הילדים לעצור רגע ולקרוא).
• מבקרים במוזיאון לאומנות של קליבלנד שלשמחתנו פתוח עד 21:00. במשך שעה הילדים ישנים ואנחנו מנצלים את ההפקר להסתובב ולאתחל קפה שווה ברחבה היפהפיה של המוזיאון. רז מריח את שוקולד הקוראסונים ומיד קם. שיר ובן לא נותנים לזה להפריע לשנת היופי שלהם.
  את שאר הזמן אנחנו מבלים באגף הילדים המוצלח. כבר ציינו שהכניסה למוזאון בכלל בחינם?

קצת פחות:

• אין. אחלה יום!

היכל התהילה של המוסיקה. איך בנו אותו ברוח הזאת אין לנו מושג.

The wall

קצת אומנות מודרנית מרדימה כל אחד (מאמרותיו של רועי)

"אני מריח שוקולד" אמר רז והתעורר ראשון

סרט: אבא, אני הראיתי לו איך עושים

יום 6 - קליבלנד, אוהיו - הוווה (Howe), אינדיאנה (3 שעות נהיגה)

הצלחות:

• אנחנו מבקרים בשוק הראשון שלנו בארה"ב. אין פה דברים כאלה! רז מקבל אבטיח, שיר - מלון, אני אבוקדו ורועי את מה שישאר לרז.
• את רוב שעות הנהיגה הילדים מבלים בשינה. זאת לאחר שהעמסנו נקניקיות במסעדה שמתמחה רק במאכל זה. אני נאבקת לא להזמין לילדים נקניקיה עם "פרוט לופס" (קורנפלקס צבעוני כזה) ומנצחת.

קצת פחות:

• עצרנו ללינת לילה במלון באמצע שדות בערבות אינדיאנה. בניסיוננו לעשות כביסה במלון ניתקלנו במכונה ומייבש שרוצים שישה Quarters כל אחד. זה כפול שני מחזורים = 24 מטבעות. מאיפה משיגים דבר כזה? פקידת הקבלה חסרת אונים אל מול האתגר. מה עושים?
  רמז: אם מכניסים שטר למכונת משקאות ולוחצים אל כפתור "אופס התחרטתי", היא לא יודעת להחזיר כסף  בשטרות...
  עכשיו 1:30 בלילה ואנחנו מקפלים כביסה.

מחר שיקגו!

תוספות אפשריות לנקניקיה. 

בית השימוש היפה ביותר באינדיאנה

בן כבר ישן

------  -------

עדכון 2:37
בן קם, אכל חצי בקבוק והקיא עלי בקבוק שלם.
מסכנון קטן. זה בגלל שהוא מצונן.
אבל מה ביקשתי, קצת התחשבות - לא חייבים להקיא שניה אחרי שסיימתי להתקלח ולבשתי את הפיג'מה שרק חזרה מהכביסה.

טיול הישרדות לשיקגו - חלק 1

לאחרונה הרגשנו שאנחנו ישנים כבר מעל 3 שעות בלילה וכנראה החיים לא מספיק מאתגרים.
הוחלט לצאת ל-road trip ארוך במיוחד שיבחן את שלוות הנפש שלנו ולכן, בארבעת הימים האחרונים אנחנו עושים את דרכנו לשיקגו.

יום 1 - בוסטון, מסוצ'סטס - אולבני, ניו יורק (3 שעות נהיגה)

הצלחות:

• יצאנו מהבית בסערה (בשעה 16:00, אז מה, העיקר שהצלחנו לצאת בכלל)
• רוב הבית נכנס במיניבוס שלנו 

קצת פחות:

• רועי מגלה אחרי כמה דקות נסיעה שהוא בכלל בכפכפים. חוזרים הביתה לקחת נעליים.
• בדרכנו החוצה מבוסטון חולפות על פנינו עשרות ניידות משטרה ורכבים פדראליים שחורים. באסה.

הילדים מסבירים לבן את הילכות המלון

יום 2 - אולבני, ניו יורק - רוצ'סטר, ניו יורק (3 וחצי שעות נהיגה)

קצת פחות:

• לא הצלחנו לקום לארוחת בוקר של המלון. טוב, נאכל בחדר.
• גילינו שהמקרר במלון היה על מצב הקפאה. כל האוכל קפוא.
• מטיילים באולבני לראות את האדריכלות המיוחדת שלה. יוצאים מהבניין ורוח היסטרית מעיפה את הילדים. חוזרים לבניין.
• מגיעים רעבים ליוטיקה למסעדה. עובדת במקום מסבירה לנו שהם כן פתוחים, אבל הטבח לא הגיע

הצלחות:

• הצלחנו להגיע לקומה ה-44 של מגדל ממשלת מדינת ניו-יורק.
• אף אחד לא הקיא ברכב

קומה 44 במגדל הממשלה

מגדל הממשלה מאחור, אולם קונצרטים בשם "הביצה" מלפנים

סרט: צריך אבנים בכיסים כשיוצאים מהביצה

יום 3 - רוצ'סטר, ניו יורק - אירי, פנסילבניה (3 שעות נהיגה)

הצלחות:

• הצלחנו לקום לארוחת בוקר של המלון
• הילדים מתרוצצים במוזיאון הילדים הגדול באמריקה
• מצאנו מסעדת ברביקיו מגניבה על גשר. בן ישן כל הארוחה ואוכל רק אחרי שהגדולים מסיימים. עבודה טובה בן.

קצת פחות:

• מתחילים את הנסיעה לאירי רק ב 19:00  
• ב 20:00 בן מתעורר בצרחות (חלם שנגמר החלב מהעולם). הילדים שישנו מתעוררים. מאכילים את בן. עכשיו צריך להעביר שעתיים נסיעה בחושך כשהילדים ערים. פרפר נחמד בפול ווליום באוטו.

מוזאון הילדים - מגה בעיר

מוזאון הילדים - רח' סומסום

מוזאון הילדים - טיפוס על קיר

הביקור הסתיים בהצלחה

אפשר להגיד אפילו שזו אפילו הצלחה מלאה

פוסט אורח - אחיות בבוסטון

לאור הירידה לאחרונה בהיקף הכתיבה בבלוג, שמנו לב כי מחברי הבלוג החליטו לעצור את ההידרדרות במספר הקוראים ולהעלות  את הענין בבלוג  בעזרת שימוש בתינוקות. הם אפילו לא טרחו לטשטש את העקבות שמו 2 תמונות של תינוק לא מזוהה עם דגל ישראל, ואפילו לא נתנו לו שם אלא סתם קראו לו בן.

החלטנו לשלוח שליחות בעלות נסיון לבדוק את הדברים מקרוב. שליחה אחת עובדת שב"כ (שירותי בריאות כללית) ותיקה והשניה לוחמת סייבר מהוללת בעלת ותק רב בקריאת בלוגים.

ישר עם הנחיתה התחלנו בגיוס סוכני חרש על ידי חלוקת סוכריות על מקל.

זה עבד!!

כדי לא לעורר חשד, המשכנו להתנהג כתיירות בבוסטון

הצטלמנו ליד הפסל של גורג' (וושינגטון)

וגם במוזיאון של בוסטון (הMFA)

בפארק הפסלים של דה-קורדובה עשינו כאילו אנחנו מתעניינות בפסלים שבפארק

הצטלמנו ב-MIT כאילו אנחנו מתכוונות ללמוד שם בקרוב

וגם על הרווארד לא ויתרנו

אכלנו סושי כאילו נולדנו ביפן

ולא שכחנו לקנות בכל חנות שנכנסנו אליה כמו תיירות טובות.

רצינו לקנות סירי לחץ, אבל מישהו הקדים אותנו ורכש את כל הסירי הלחץ שבסביבה.

תוך כדי הביקור הפעלנו את הסוכנים שגייסנו, והשתדלנו שזה לא יעורר חשד

אבל לא כל הסוכנים הצליחו להתמיד לאורך כל המשימה

בסופו של דבר הגענו לכמה מסקנות:

1.  לא חם באביב בבוסטון
2. באמת יש לאורית ורועי תינוק חדש , אבל קוראים לו בנג'מין (ע"ש בנג'מין פרנקלין)     באמת חשבתם שהם קראו לו בן??...
3. הוא לא גורם לאף אחד להשכים  לפני 11:00 ואם הוא קם מוקדם מדי זו הבעיה שלו.
4. מי שיש לו עגלה של ביבי ג'וגר יכול לרוץ מרתון בקלות, אבל כדאי לבחור מרתון מחוץ לבוסטון 

שיר ורז מיד הסכימו שניקח את בן חזרה לארץ ונשמור עליו עד שהם יחזרו לישראל, אבל לא היה לנו מקום במזוודות בגלל האובר-וויט.