הכל התחיל לפני שלושה וחצי חודשים, בדצמבר 2010.
קודם הגיע זימון לפגישת חברה ביום שני על הבוקר עם המנכ"ל החדש בבוסטון. אח"כ הגיע זימון נוסף ממנכ"ל הסניף הישראלי (מנשה), לפגישה של עובדי הסניף ביום ראשון על הבוקר.
ואנחנו, אוסף עובדים תמימים, הרצנו הימורים על מה הפגישה הולכת להיות (זאת כבר מסורת): "העלאת משכורת", "עדכון לגבי הבונוס השנתי", "עדכון המצב עם הלקוחות (כלומר: שום דבר מעניין)", "שינוי ארגוני משמעותי" (זה היה ההימור שלי. הוא נבחר בסוף להכי קרוב).
מנשה נכנס ואמר בצורה הכי ישירה וברורה: "החברה סוגרת את הסניף הישראלי". דממה. אף אחד לא העלה בדעתו.
והיינו צריכים להעלות בדעתנו. חודשיים קודם לכן הוחלף המנכ"ל הישראלי שישב בבוסטון. הוא היה זה שהקים את ארגון הפיתוח בארץ. המחליף האמריקאי שלו, התגלה כהרבה פחות ציוני...
ישבתי בישיבה הזאת והתחלתי להריץ תסריטים, תכנונים ותחשיבים. איך ומתי אני מתחילה לחפש עבודה.
ואז מנשה אמר: "מי שמוכן לשקול רילוקיישן לבוסטון, שיגיד למנהל שלו ואולי יקבל הצעה".
דינג דונג.
נכנסתי ליאיר המנהל שלי ואמרתי לו: אני מעוניינת!
רילוקיישן.
מרגע שאני מכירה את רועי, זה תמיד היה החלום שלו.
שנים הוא ניסה לשכנע אותי ואני תמיד עניתי: זה אפשרי, אבל עכשיו זה לא מתאים.
כשהייתי בהריון אמרתי לו: בסדר, עכשיו זה כבר מתאים.
מה אכפת לי, הוא יעבוד ואני אהיה בחופש: אבלה יותר עם הילדים, אהנה מהחיים.
אז זהו, שלא.
עכשיו פתאום נוצרה אופציה, אבל הסדור הפוך: אני צריכה לעבוד והוא בחופש...
אבל אני בכלל לא דואגת: הפנקס פתוח והיד רושמת :-)
קודם הגיע זימון לפגישת חברה ביום שני על הבוקר עם המנכ"ל החדש בבוסטון. אח"כ הגיע זימון נוסף ממנכ"ל הסניף הישראלי (מנשה), לפגישה של עובדי הסניף ביום ראשון על הבוקר.
ואנחנו, אוסף עובדים תמימים, הרצנו הימורים על מה הפגישה הולכת להיות (זאת כבר מסורת): "העלאת משכורת", "עדכון לגבי הבונוס השנתי", "עדכון המצב עם הלקוחות (כלומר: שום דבר מעניין)", "שינוי ארגוני משמעותי" (זה היה ההימור שלי. הוא נבחר בסוף להכי קרוב).
מנשה נכנס ואמר בצורה הכי ישירה וברורה: "החברה סוגרת את הסניף הישראלי". דממה. אף אחד לא העלה בדעתו.
והיינו צריכים להעלות בדעתנו. חודשיים קודם לכן הוחלף המנכ"ל הישראלי שישב בבוסטון. הוא היה זה שהקים את ארגון הפיתוח בארץ. המחליף האמריקאי שלו, התגלה כהרבה פחות ציוני...
ישבתי בישיבה הזאת והתחלתי להריץ תסריטים, תכנונים ותחשיבים. איך ומתי אני מתחילה לחפש עבודה.
ואז מנשה אמר: "מי שמוכן לשקול רילוקיישן לבוסטון, שיגיד למנהל שלו ואולי יקבל הצעה".
דינג דונג.
רילוקיישן.
אפילו לא התקשרתי לשאול את רועי.נכנסתי ליאיר המנהל שלי ואמרתי לו: אני מעוניינת!
רילוקיישן.
מרגע שאני מכירה את רועי, זה תמיד היה החלום שלו.
שנים הוא ניסה לשכנע אותי ואני תמיד עניתי: זה אפשרי, אבל עכשיו זה לא מתאים.
כשהייתי בהריון אמרתי לו: בסדר, עכשיו זה כבר מתאים.
מה אכפת לי, הוא יעבוד ואני אהיה בחופש: אבלה יותר עם הילדים, אהנה מהחיים.
אז זהו, שלא.
עכשיו פתאום נוצרה אופציה, אבל הסדור הפוך: אני צריכה לעבוד והוא בחופש...
אבל אני בכלל לא דואגת: הפנקס פתוח והיד רושמת :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה