ניופורט

כאמור, האביב הוכרז רשמית במשפחתנו ולרגל האירוע הוכרז על סופשבוע ארוך ששי-שבת-ראשון בניופורט שברוד-איילנד.

ניופורט (Newport) נמצאת כשעה וחצי מדרום לבוסטון והיתה בעבר עיר הקיט של עשירי ארה"ב אשר בנו שם ארמונות גרנדיוזיים שהיום משמשים אטרקצייה תיירותית וסט לסצנות של סרטים. חוויה.

הבעיה התחילה כשהחזאי שמחליט על מזג האויר לא קיבל את המזכר שאומר שהאביב פה ולכן כשהגענו, קיבל את פנינו גל קור ורוח עזים, כך שאפשר לשים שניצל בחוץ והוא יהפוך להיות חזרה חזה עוף קפוא (עם אריזת הקלקר והכל). ולכן את יום המחרת החלטנו לבלות במוזיאון הילדים בעיר השכנה, פרובידנס.

המלון יושב על אי שנקרא Goat island כלומר "עז, חשבת שפה יהיה חם? חה חה!"

מוזיאוני ילדים דיי פופלריים פה ויש אחד בכל עיר גדולה. מי שלא היה באחד יכול להפסיק לדמיין היכל עם תמונות של רמברנט ופסלים של רודין. מדובר בקומפלקס של חדרי משחקים בנושאים שונים כגון דגם ענק של ספינת מפרשים, איזור מנופים ומשאיות, איזור הנראה כמו מכלת עם קופה וערימות של פירות וירקות מפלסטיק, לא שזה מפריע לרזי לנסות ללעוס אותם בכל זאת.

גם להורים יש אטרקציה במוזיאון שנקראת "שקט לרגע". כלומר, כשהילדים משחקים יש לך שקט לרגע. לא רע.

שיר לא מוכנה להתקרב לאיזור. משהו לגבי זה שאמא של הדרקון
היתה צריכה לגזור לו ציפורניים לפני זמן מה

מה שכן, המשחקים האינטנסיביים מראים את אותותיהם על הילדים וכאשר אנחנו ניגשים לארוחת הצהריים במסעדה הקרובה ,לא נותר בהם כוח אפילו לרוץ בין השולחנות כהרגלם. הם יושבים תשושים ואוכלים עד כדי כך בשקט כך שאשה מבוגרת אחת ניגשה אלינו ואמרה "מעולם לא ראיתי ילדים מתנהגים כל כך יפה במסעדה! הנה, יש לי שני כרטיסים לגן החיות, קחו אותם, מגיע לכם להנות!". מייד שיצאה, שירי נרדמה על הצלחת. לא נורא, לפחות שמרנו על האשלייה של מחנכים לתפארת.

והרי ההוכחה להתנהגותם הנאותה של ילדנו

מלאים בגאווה חזרנו למלון לשחות קצת, לנסוע על אופניים במסדרונות, לצלם כמה תמונות של הגשר המפורסם ובעיקר כדי לחכות שיגיע יום המחר אשר הובטח כי יהיה שמשי יותר.

למחרת אנחנו שמחים לגלות שהחזאי קיבל את המזכר וצפוי להיות יום נפלא. ארוחת בוקר קלה, ואנחנו שמים את פעמנו ("הולכים ל-" תרגום לבני נוער) לאחוזות המפוארות אשר על רחוב Bellevue פינת הרצל.

ליד כל בלוק של אחוזות ניתן למצוא שלט עם ההיסטוריה שלהם. סיפורה של אחוזה אחת תופס את תשומת ליבנו מיכיוון שמתואר איך אחד הבעלים הזניח אותה ונוצרו נזקי מים נוראיים מה שגורם לי לחשוב על הדירה שלנו ברמת השרון. הנחמה היא שאנחנו לא היינו צריכים להזמין שיפוצניק לדירת 80 חדרים כמו שהיה המצב פה.

האחוזות עצמן מדהימות בגודלן, חלקן מחקות ארמונות צרפתיים וחלקן יותר בסגנון רם כרמי. רוב האחוזות סגורות היות וזו עדיין לא העונה, ולכן, אנחנו קובעים שנחזור לכאן שוב בקרוב ומספיקים לעשות עוד טיול קצר על השביל הנמתח בין האחוזות על צוקי האוקינוס.

לסיכום, אם למישהו יש בעל מקצוע מומלץ בנושא אטימה ונזקי מים, שיפנה אלינו.