דבקות במשימה

גם אצלנו, כמו בצה"ל, דבקות במשימה היא ערך עליון.
בעיקר אם מדובר במטרה נעלה כמו הזיקוקים לכבוד הארבעה ביולי.

מרגע שהכרזנו שאנחנו הולכים לראות זיקוקים בנקודה ה"קבועה" שלנו, לא הפסיקו לנסות לעצור בעדינו.

"זה מאוחר מדי לילדים" אמרו לנו כל חברינו עם הילדים.

22:30 לילדי ההי טק שלנו זה לא כזה מאוחר.

"אני לא יכול לקום" אמר שי האחיין שלנו שנרדם חצי שעה קודם. הג'ט לג בשיאו אחרי שנחת יום קודם מישראל.
"אין לך ברירה, את זה לא מפסידים"
"מתקרבת סופת ברקים" אמר לנו השכן לפני שיצאנו

לקחנו מעילי גשם ומטריה
"אני מפחד/ת, אני רוצה הביתהה" צעקו שיר ורז כל הדרך
אתם תראו, אתם אוהבים זיקוקים. אתם שכחתם.
"הארוע כנראה יבוטל בגלל מזג האויר, למרות שעוד אין הודעה רשמית בנושא" אמרו כל השוטרים שראינו לאורך הדרך.
"אנחנו ממשיכים כל עוד אין הודעה רשמית" 

הגענו לנקודה שלנו על הנהר. פרשנו שמיכה. חיכינו. הילדים היו ערים ובמצברוח טוב.
ב22:34 התחיל גשם זלעפות. ב22:35 התחילו הזיקוקים.

עמדנו שלושה מבוגרים - שניים מחזיקים ילדים מאושרים וצוהלים ואחד גבוה באמצע מחזיק מטריה מעל כולם.

היה  מ ר ה י ב.

אין לנו תמונות - איך אפשר לצלם בגשם כזה?
חוץ מזה, כבר צילמנו בפוסט של שנה שעברה....