יום שבת, 11 במאי 2013

טיול הישרדות לשיקגו - חלק 4

סיימנו את הפוסט הקודם בשיקגו - עכשיו גם צריך לחזור לבוסטון.

פתאום שמנו לב שאף אחד לא מחכה לנו.
לא צריך להחזיר את האוטו (סה"כ הוא שלנו), אני בחופשת לידה, לרועי יש בוס מתחשב (הוא עצמו) וגם סטיב הסכים שהילדים יעדרו (בתנאי שישלימו בבית את החומר).
היחיד שמיהר לחזור כי היו לו מחוייבויות, היה דווקא - בן!
הוא קבע חיסונים של גיל חודשיים. אז אחרי שביררנו עם מיכל אחותי שחיסוני גיל חודשיים מותר לתת גם בגיל חודשיים ושבוע, נהיינו משוחררים. לא חייבים לחזור בדרך הקצרה ביותר (שהיא בעצם הכביש שהגענו איתו), אפשר להאריך קצת ולראות עוד ועוד.


יום 11 ו- 12 - שיקגו, אילינוי - אינדיאנפוליס, אינדיאנה (3 שעות נהיגה)

אינדיאנה אינה אחת מהמדינות היפות בארה"ב. היא די שטוחה - כלומר אין נוף, הכלכלה שלה בנויה על תעשייה - כלומר יש הרבה מפעלים לא כל כך יפים מהצדדים והכבישים הראשיים בה מזכירים את כביש חדרה - חיפה לפני תיקון. פה אנחנו נתקלים לראשונה באמריקאים העבים והפשוטים ששמענו עליהם רבות ואוכלים המבורגר בצהריים למרות המצב.
הצלחות:
  • בדרך אנחנו עוברים בשדה מרשים של עשרות טורבינות רוח (שגם עובדות). אין לנו תמונה שלו כי כל האוטו ישן (מלבדי, אני נהגתי) אבל תאלצו להאמין לי שזה מחזה מרהיב לאור שקיעה.

    הנה ציטוט מבלוגר אחר שנסע שם:
     I came over a small hill, and the first sight of the wind farm is a man-made "wow" moment
    Benton County Wind Farm

  • לאינדיאנפוליס יש מוזיאון ילדים גדול במיוחד, אז החלטנו להישאר עוד יום וגם קצת להתאושש לפני שממשיכים בדרך כי רועי ואני היינו קצת חולים. הכרטיסים למוזיאון די יקרים, אנחנו מתלבטים - להיכנס רק היום? או רק מחר? מכיוון שאנחנו די גמורים, החלטנו שמוזיאון ילדים הוא עזרה מצויינת ונשקיע. נכנסים גם היום וגם מחר. הגענו למוזיאון, הילדים נכנסו לספריה שנמצאת בכניסה. הספריה מלאה פעילויות שונות והם פשוט סירבו לזוז משם. הכניסה לספריה היא, כמובן, בחינם. נגמרה ההתלבטות.

יום 13 - אינדיאנפוליס, אינדיאנה - קולומבוס, אוהיו (3 שעות נהיגה)

הצלחות:
  • הפעם דילגנו על הספריה ונכנסנו למוזיאון עצמו. המוזיאון מגדיר את עצמו כמוזיאון הילדים הגדול בעולם. בעין הלא-מקצועית שלנו הוא נראה פחות גדול מזה שברוצ'סטר (עיין ערך חלק 1). בכל מקרה, הוא הרבה פחות יפה/מגניב/מתאים לילדים קטנים (ובזה אנחנו כן מקצועניים). זה כמובן לא הפריע לילדים להנות מאוד.
  • במוזיאון יש חלק שמדמה את קהיר במצרים, עם שוק מקומי, בית קפה ונילוס קטן. הכניסה לאזור היא דרך מטוס שמדמה נחיתה במצריים ומברך אותך על הגיעך לקהיר. שרנו בנחיתה הבאנו שלום עליכם כדי לקדם את השלום כמובן.
  • ילדים ישנים טוב באוטו אחרי מוזיאון ילדים, אפשר להרביץ קילומטרים.
קצת פחות:
  • יותר לא אוכלים במזנון של מוזיאון ילדים. יותר לא אוכלים במזנון של מוזיאון ילדים. יותר לא אוכלים במזנון של מוזיאון ילדים.
  • גם אם זה חוסך זמן.

בחוץ יש להם בעיית דינוזאורים שצריך לטפל בה




רובוטריק בגודל טבעי מברך אותך בהגיעך. רז טוען שהוא נהפך למונית צהובה אח"כ.

יום 14 - קולומבוס, אוהיו - פיטסבורג, פנסילבניה (3 שעות נהיגה)

היום יומולדת לרועי. אנחנו פותחים את הבוקר (זרקו אותנו בשעה 12:30 מהמלון) במאפיה מעולה. הדרך למאפייה היא דרך מספר לא מבוטל של מחלפים וכבישים מבלבלים, אבל התוצאה הסופית מצדיקה את המסע. 


חינוך לקפה מתחיל אצלנו בגיל צעיר


 ביקור קצר בגנים המקורים (וזה חשוב כי ירד גשם) שהם גם מוכי פרפרים וגם מלאי פסלים של צ'יהולי, ויצאנו לכיוון פנסילבניה.







וגם מלאי מתקנים לילדים



יום 15 - פיטסבורג, פנסילבניה
פיטסבורג היא העיר עם מספר הגשרים הגדול ביותר בארה"ב. היא מלאת סטודנטים, תרבות, יפה ואקולוגית (המבנים הכי ירוקים בעולם מרוכזים אצלה) כלומר ממש נחמדה. 

דילגנו עליה כי רועי היה חולה כמו כלב.

כן נרשמה הצלחה חלקית כי הגענו לנקודת תצפית על הר וושינגטון בפאתי הסיטי ולטפס אליו עם רכבת בת 130 שנה. 

יום 16 -  פיטסבורג, פנסילבניה - הריסברג, פנסילבניה (3 שעות נהיגה)

מזג האויר יפהפה ורועי מתעורר במצב מתפקד. אנחנו נכנסים עמוק לשטח פנסיבניה לבקר את אחד הבתים המפורסמים שנבנו באמריקה: Fallingwater. בית קיט של משפחה עשירה משנות ה-30 שתכנן הארכיטקט המפורסם פרנק לויד רייט. במקום להשקיף על המפלים שנמצאים בשטח, כפי שביקש ממנו הלקוח, בעל כלבו ידוע, בחר רייט לבנות את הבית מעל המפלים.

מאמצע הסלון פה יש גישה דרך מדרגות לבריכת שחייה שנוצרת מממפל המים. איכות חיים.
שוכר הדירה שלנו ברמת השרון, פחות התרשם כאשר בחורף האחרון היתה שם תופעה דומה בסלון ובחדר השינה. 


בתמונה: הדירה שלנו בחודש דצמבר האחרון לפי תיאורי השוכר


הכי הרשים את הילדים: חצץ

סיור בתוך הבית ניתן רק לילדים מעל גיל 6, ולכן מצבו עדיין טוב

מותר לצלם את הבית, אבל חתמנו שלא נעשה בתמונות כל שימוש מסחרי. 
אז חבר'ה, על הפוסט הזה נא לא לשלם. צ'קים שכבר נשלחו, יוחזרו לשולח. מצטערים.


יום 17  הריסברג, פנסילבניה - ניו יורק (2 שעות נהיגה)

בתור חובבת שוקולד, להגיע לביקור במקדש שסוגד לשוקולד הגרוע ביותר שטעמתי, מרגיש די מוזר עבורי. 
הביקור בהרשי'ס אינו במפעל עצמו, אלא נסיעה ברכבת שמספרת את סיפור הכנת השוקולד. המקום מלא אטרקציות בתשלום ואנחנו היינו עסוקים בלהמנע מלהקלע לאטרקציות מיותרות ובלא לאבד את רז (הצלחה חלקית בשני הדברים). 

העיקר שהילדים היו מרוצים: הם ייצרו קופסת שוקולד Kisses ואח"כ קיבלו אותה מתנה (אם אפשר לקרוא ל $9.90+מס מתנה).




יום 18-19 ניו יורק
הג'י פי אס מסביר לנו שהדרך הקצרה לבוסטון עוברת דרך ניו יורק, אז לא נעצור לביקור ב"סיטי בייקרי" שלנו?
בטח שנעצור. 

טוב, אם כבר עצרנו...
המזג אויר בניו יורק שמשי, אביבי וחמים. הכי מוצלח שיצא לנו. אז מה יש למהר? נשארנו עוד יום.


אוכלים גלידה וסימילאק ב Battery Park. פסל החירות, הסתבר לנו שם, סגור לביקורים מאז סנדי

הכי הרשים את הילדים: מקלות

שיר מחבקת את ליה, הבת של עידן

שיר מחבקת עץ בסנטרל פארק


גם בן במצברוח טוב מהשמש

יום מושלם לסירות בסנטרל פארק

ולסימילאק בחומוס הישראלי של ניו-יורק

לאחר 19 יום לא היתה ברירה ויצאנו לכיוון בוסטון. 4 שעות נהיגה נראו לנו עכשיו קצרות מתמיד לאחר כל הקילומטרים שעשינו. ואיך אומרים, טוב אוהל דל על אדמת בוסטון על פני ארמון פאר בשיקגו.


כולנו כבר התגעגענו לאוכל של בית



כשפרקנו את המזוודות הופתענו למצוא שלט טלוויזיה של מלון שהילדים צרפו למשפחתנו, מה שהזכיר לנו את הקטע הבא: 

תגובה 1:

  1. אם היית סוחטת את מיכי עוד קצת היה מסתבר שאת חיסוני גיל חודשיים אפשר לעשות גם בגיל חמש, ואז באמת הייתם דופקים וואחד טיול.

    השבמחק