יום חמישי, 1 בספטמבר 2011

ימי ששי - לבד עם הילדים

סטיב, הגנן של הילדים הבין כבר את העסק והחליט לא מכבר לעבוד רק 4 ימים בשבוע, כלומר הוא בחופש בששי + שבת + ראשון!
באופן כללי אני תומך בחופשות בימי ששי ושקלנו להשאיר את רז לשמור על שיר או ההפך אבל אז רז צייר עם ה-crayola על הקיר ועל שולחן האוכל ושיר הכניסה את מזלגות הצעצוע לטוחן האשפה...   להפוך סיפור ארוך לקצר, הגענו למסקנה שאי אפשר להשאיר אותם לבד, אז אני מבלה איתם (רועי) מזה מספר שבועות אחד על אחד (או אחד על שניים ליתר דיוק).

בהתחלה חשבתי שזה יאתגר (מה אם חס וחלילה מישהו מהם יעשה קקי לדוגמא) אבל אז גיליתי שהשד לא נורא כל כך, ואני אפילו נהנה (לא מהחלפת הקקי מגעילים, מהחופש!)

אפילו שמתי לב שנוצרה מעין תבנית לימי ששי שאני מחבב במיוחד:
7:00 השכמה
9:00 גם אני מתעורר
10:00 הכנות ופיקניק בפארק מתחת לבית + לקרוא סיפור על הדשא לילדים (אנחנו בפרק 3 בחטא ועונשו)
11:30 נוסעים לפארק עם אגם כדי לראות ברווזים ולנסוע על האופניים. חשוב: לא נותנים לרזי לזרוק אבנים על הברווזים, גם הם בני אדם
1:00 נוסעים לקיימברידג' לאכול צהריים עם אורית (אם הילדים מתלוננים מחליפים קקי)
2:00 טיול לאורך הנהר להוריד את האוכל
3:00 שיר ישנה, רזי ואבא נכנסים לקפה (אוכלים עוגה, רזי שותה שוקו אבל אני לא פראייר, שותה קפה)
4:00 מוצאים בריכה או מזרקה ונכנסים אליה
5:30 אורית מצטרפת. חגיגות סופשבוע מתחילות
7:00 ארוחת ששי בערב
9:00 הילדים הולכים לישון, הגב תפוס, איך נחזיק את היומיים של הסופ"ש?!

פיקניק בפארק ליד הבית

מטיילים על שפת אגם (בתמונה ג'אמייקה פונד)

אוכלים צהריים מתחת לעבודה של אורית

ואח"כ מטיילים בטיילת ליד כדי להוריד את האוכל (בתמונה, טיילת צ'יץ')

נכנסים למזרקה או בריכה אחה"צ (בתמונה, "קומון פארק" בבוסטון)

נוסעים הביתה, מבט מחלון הרכב, אני רצוץ

לסיום אספר שאני לא רק מבלה בימי ששי אלה גם לומד:

אז ככה, בששי לפני שבועיים הילדים נסעו על האופניים מסביב לאגם שנקרא ג'אמייקה פונד על שם בוב מארלי או משהו. הם נורא נהנו וגם אני. הלכתי אחריהם מצלם בוידאו כל כך מרוכז שלא שמתי לב שהם בעצם נוסעים לתוך מגה שלולית שהייתה עשויה מבוץ שייבאו במיוחד משטחי האימונים של צה"ל בגולן. שניהם שקעו מייד ונהיו תוך רגע אפרו-בוציים. אני נאלצתי לנגב אותם עם 116 מגבונים לחים ואת האפניים לשטוף באגם תחת מבטי החמלה של הורים מזדמנים.
כמובן שאת הצעד האחרון על שפת האגם עשיתי בטעות בין שני סלעים רק כדי לגלות שהמרווח בינהם גדול משחשבתי ושהנעל שלי מצליחה לספוח בקלות ליטר מים.
את שאר הנהיגה באותו יום עשיתי עם עם גרב ברגל של הגז.

אז הנה ככה, למדתי לשים לב לאיפה שאני הולך. את זה לא לומדים בהרווארד.

כשאורית מצטרפת אני כבר לא הורה אחראי (את הנעליים הורדתי לפני)


7 תגובות:

  1. שם נהנים בראשון בספטמבר ורק בישראל סובלים?
    אם כן, אפשר לגור אצלכם השנה?

    השבמחק
  2. פעם מזמן, כשהיינו ילדים (היית מאמינה, אפילו אמא שלך היתה ילדה פעם!), היתה תוכנית טלויזיה נערצת שנקראה "רגע עם דודלי".
    והם התיחסו לבעיה שאת מציגה פה - מה עדיף, להיות קטנה או להיות גדולה???
    http://www.youtube.com/watch?v=zzab2X46wAc

    תהני

    השבמחק
  3. אפשר, אבל עושים בייביסיטר!

    השבמחק
  4. מתגעגעים.
    משפ' אבן מעבדת.

    השבמחק
  5. היי משפחת אבן היקרה!

    גם אנחנו מתגעגעים אליכם!

    במיוחד לאור העובדה שהשכנים שלנו עושים מסיבות כל לילה ועכשיו אנחנו מבינים לליבו של ליאור...

    השבמחק
  6. אני מעדיפה להיות קטנה גדולה

    השבמחק