יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

קופצים לחו"ל

בסופשבוע האחרון האמריקאיים חגגו את "חג העובדים/עבודה" (Labor day) . לא הבנו עד עכשיו על מה בדיוק החג ולמה האמריקאיים ולא הסינים מציינים אותו. מה שכן הבנו זה שיש סופשבוע ארוך בן 3 ימים. 

אורית הציעה יעד שאפתני: מונטריאול(!!!) עיר ואם בקוויבק שבקנדה. הצבעה קצרה וההצעה התקבלה (שיר נמנעה). ארזנו בגדים חמים והפננו את הרכב אל הצפון הקר (רק כדי לגלות מאוחר יותר שחם שם ב-3 מעלות יותר מבבוסטון). הדרך אורכת כארבע שעות בצד האמריקאי (עוברים דרך ניו-האמפשיר וורמונט) ועוד כשעתיים בצד הקנדי. קלי קלות.

אחד הדברים הראשונים אליהם שמים לב הוא שבמדינת קוויבק האנשים מדברים צרפתית. כלומר, ידענו את זה, אבל לראות אותם מקשקשים בשפה הזאת בפועל, ועוד ביבשת אמריקה(?!) בא לך לגשת ולתת להם כפה כמי שאומרים: "תתאפסו על עצמכם! תעברו לאנגלית או לכל היותר לספרדית, תודה." גם הנימוסים לצערנו צרפתיים כלומר במקום להחזיק את הדלת בכניסה למסעדה עד שתעבור, יטרקו אותה עליך כאילו היתה זו דלת הכניסה לסטקיית אסא בבילו סנטר (שיר כמעט למדה את זה על בשרה אילולא אורית זינקה והצילה אותה).

חוויה חיובית יותר היתה מהמלון אותו הצלחנו לשנורר מ-priceline להפתעתנו גם בסופשבוע עמוס זה. התקציב איפשר מלון פשפשים בקצה העיר ולהפתעתנו הגרלנו מגדל פאר באמצעה.
התאים לנו מאד מגדל, גם אם לרגע אחד נפלו פני כשראיתי את פקידת הקבלה רושמת על מפתח החדר משהו שמתחיל עם הספרה "2" כלומר קומה שנייה ("באסה, אז מה זה עוזר לי שזה מגדל?"), רק כדי לגלות שהיא רשמה "25" כלומר שיחקנו אותה, יש מעלית פנורמית, לונה-פארק חינם!

בתמונה: אני בוטח במהנדסים הקנדיים בעוד הילדים מנסים לעקור את החלון החוצה. 

לאחר שסיימנו להעריך את הנוף מהחדר, יצאנו לגלות את העיר שהתגלתה כפנינה אמיתית. פה היופי והטעם הצרפתי בהחלט היה מבורך. סגנון הבנייה נראה כאילו הוא נובע מצרפת, כאשר במרכז העיר העתיקה אפילו עומדת לה קתדרלת "נוטרדם" למי שפיספס אותה בפאריס.



המונטריאולים בהחלט הבינו מה שהם עושים כאשר מיקמו את העיר בנקודה בו היא נמצאת: מצד אחד נהר עם 3 איים בתוכו, בנייינים עתיקים ופארק מרצפים את גדותיו. מהצד השני הר שממנו ניתן להשקיף אל העיר.

הטיילת שעל הנהר

בנות שחורי היקרות, באיזה בקבוק מייפל אתן הייתם בוחרות?

בניין העירייה (מוסתר קמעה ע"י מישהי שחושבת שהשמש זורחת לה מהתחת)



Montreal Biosphere


ביום השני, שבענו מבניינים עתיקים ונסענו לראות את הכפר האולימפי שנמצא בצדה המזרחי של העיר לראות אנשים עושים ספורט. האמת היא שלא עושים שם כל כך ספורט מ-76', את האצטדיון הענק מבקרים בעיקר כדי לראות המבנה המרשים שלו, כאשר את האולם ליד הפכו לגן חיות מקורה שנקרא bio dome.

את גג האצטדיון תומך מגדל נוטה בגובה של כ-175 מ' שבאופן סטנדרטי היה צריך לפטר את הקבלן אחת שתיים אבל פה הזוית זה האטרקציה. האמת, ההישג מרשים לכל הדעות בהתחשב בגודל, דמיינו מגדל בגובה עזריאלי נוטה ותוך כדי מחזיק גג של איצטדיון.

גבוה יותר מהדירה של רונית רפאל

הילדים אצלנו במקום הראשון (ואני בשלישי כמובן, זה בגלל הגובה)

רואים אנשים עושים ספורט (מעייף)

על גג המגדל. לא היה כתוב שאסור לעבור את המעקה. לא באנגלית בכל מקרה.

לסיום נספר שתיירים מנסים מפעם לפעם לצלם את שיר ורזי. מסתבר שהם אטרקציה מי יודע מה (אם הם באמת רוצים אטרקציה, שיצלמו את הרצפה אצלנו בבית אחרי ארוחת ערב).
את שיר ניסתה לצלם הודית שרצתה להחזיק אותה יחד עם בעלה. שיר כמובן לא הסכימה (מילא היו משלמים). אבל רזי עשה פוזות בשמחה לזוג יפני שחשב שילד ישראלי ששותה מברזייה זה משהו ששווה להנציח. לך תבין.

היפנית מצלמת את הסלברטי

הסלברטי מרשה לבעל היפני ללחוץ לו על הברזייה. היפני מתרגש.

הלילה האחרון בעיר

כשכולם נרדמו, נסעתי לצלם את העיר מההר שמעל

8 תגובות:

  1. אני בטוחה שאתה מקום שלישי רק בגלל הגובה
    (בגלל שאתם לא רואים את הבאת הפנים שלי אני אגיד לכם שאמרתי את זה בציניות)

    השבמחק
  2. ושוב אתם מבלים כשאנחנו לומדים

    השבמחק
  3. אני מתארגנת ללכת לעבודה כשאת יושבת בכיף בפיצה פצה!!

    השבמחק
  4. אני מזה נהנית לקרוא את הפוסט שלכם! תמשיכו כך.
    מיכל אבן

    השבמחק
  5. ניסיתי להיכנס בתור מיכל ולא בתור אנונימי. יש! הצלחתי. ד"ש לשיר ורזי. רועי,אתה עדיין מובטל? תנסה ליהנות מכל רגע. התקופות האלה לא חוזרות אח"כ...

    השבמחק
  6. אני עושה מאמצים כבירים...

    השבמחק
  7. אורית לו היו לוקחים אותי לפיצה פצה הייתי מתלוננת?

    השבמחק