יום רביעי, 11 בינואר 2012

מאבן יהודה לבוסטון - חלק ב'

קיצור הפרקים הקודמים: ההורים הגיעו לביקור בבוסטון, נסענו צפונה להרים הלבנים, קר.

ובפרק הזה: היות ואנחנו במקור ממישור החוף, שלג נחשב אצלנו לאטרקציה (טעמנו צפוי להשתנות לפי מה שאומר סטיב, הוא שונא חורף) ואנחנו יוצאים לטיול בערבות הקפואות (האחורה של המלון) לא לפני שאנחנו מלבישים את הילדים בחליפות סערה מה שגורם להם להראות כמו כדורים צבעוניים ועגלגלים. איזה חמודים.

היד של שיר כל כך קטנה שאני לא מצליח בשום פנים ואופן להכניס את הבוהן שלה לתוך המקום המתאים בכפפה. יותר מאוחר אני לומד שהבוהן נמצאת ברגל והאגודל ביד. כך שלא פלא שהיתה לי שם בעיה.

"נראים כמו מתדלקים" אורית אומרת ואני מסכים

רזי גומר את השלג בחצר
אלון ושיר מקדימים את רזי ואוכלים את השלג ישר מהיצרן



מייד כשיוצאים, רזי פונה למלאכה ומתחיל לאכול את השלג (כי זה חינם) עד שאנחנו נאלצים לעצור אותו לפני שיאבד את הלשון או משהו כזה. אלון ושיר מנסים לראות אם אפשר לאכול את השלג ישר כשהוא נופל. מסתבר שזה לא בעיה. גדעון מתלהב ומצלם.
גם אורית ואדיבה מתלהבות כי הן מגלות שלטים שמראים על כך שמחר מייד בתום החג, יש מכירות חיסול, טוטאל לוס, מוכרים הסחורה בכל מחיר, סוף העולם הגיע, 75% הנחה על כל החנות כולל המדפים והפורמייקה עליה עומדת המוכרת.

והם אכן מקיימים, את החולצות שלי שעולות בדרך קבע $8 ב-Old Navy מוכרים ב-$2.14 . זה יותר זול מלכבס!!! אז אני קונה 30 ומחליף את המלתחה. אורית נפגשת עם אהבה ישנה שלה, מעיל לבן ויפה שעשה לה עיניים עוד בבוסטון. היא מייד מוסיפה אותו לקניות מהבוקר. עוד שקית ועוד שקית ועוד מעט נגמר המקום בבגאז'. אני שוקל לשלוח את רז באוטובוס הביתה. האנגלית שלו כבר ממש טובה לבן שנתיים וחצי, יסתדר. אדיבה בטח לא תסכים.
גדעון כבר מצפצף בחוץ, רוצה לנסוע לראות את הנוף, איפה סדר העדיפויות שלו למען השם? אני מנצל את ההפסקות בין הצפצופים שלו ומעביר עוד 3 סוודרים עם פסים בקופה. בשביל $5 האחד זו הפקרות להשאיר את זה בחנות ככה. השקיעה תחכה.

באמת כבר נהיה מאוחר ועוד לא ראינו את ההרים הלבנים. אז אנחנו דוחפים בזריזות את השקיות לרכבים ויוצאים לכיוון הדרך הנופית הנוסעת מערבה. מצליחים לנסוע 5 דקות ואז נזכרים שעוד לא אכלנו צהריים. לא הולך לנו. אז עצרנו בבורגר קינג שיהיה זריז. מהביקור הקודם אורית ואני זכרנו שהסניף לא רע. מסתבר שיש טעות בזכרון, והסניף הוא פשוט לא והוא גם רע. סליחה אלון, גדעון, אדיבה. לפחות ניצלנו את ההזדמנות להחליף לשירי חיתול ולהשאיר שם את חבילת ההפתעה.

אנחנו מנגבים בזריזות את הקטשופ מהילדים (הרוב על החולצה שלי אבל לא איכפת לי, יש עוד שק חולצות בבגאז') ויוצאים לדרך.

תחילתו של מעבר ההרים Kancamagus

והנה, סוף סוף אפשר לנשום, אנחנו זוכים לראות את פסגותיהם של ההרים הלבנים. הנוף מדהים, מעבר ההרים מתפתל מערבה ועולה לגובה רם כאשר מפעם לפעם עוצרים במפרצים לתצפית על הנהר המושלג שבצד הכביש ועל העמקים שנפרסים לרגלנו.
במפרצי העצירה הצטברה כמות מרשימה של שלג והרכב השכור מתקשה לפלס דרכו כי הגלגלים הקדמיים מחליקים כלוחצים על הגז, אז אני נוהג בזהירות בזמן שגדעון עושה סיבובים מסביבנו כשהוא מנצל את ה-4X4, נראה לי שהוא צוחק עלי או שמה זה אדון חרדון שמתנגן בעוצמה במערכת השמע. שירי מתקלטת.




שירי אמרה משהו על... נו הייתם צריכים להיות שם

ממעבר ההרים יורדים לכביש הראשי, קפה קטן ונוסעים הישר לבוסטון. את הימים הבאים ננצל ליציאות בערב עם אלון בזמן שההורים ישחקו בלגו להנאתם. ההורים לא נשארים חייבים ולוקחים את הילדים למוזאון לספוג קצת תרבות.
כמו כן נראה לי שאדיבה המירה לול תרנגולות לשניצלים, והחביאה את העקבות במקפיא, נגמר שם המקום. אולי אפשר פשוט להוציא את השאר למרפסת, יהיה שם קר יותר מבמקרר בחודשים הקרובים.

הילדים בפירוש מעדיפים את תקופת הרנסנס (פו הדב)
זהו זה, תם הביקור, אני מקפיץ את ההורים לנתב"ג המקומי שנקרא פה Logan ואנחנו נפרדים לא לפני שההורים מבטיחים לחזור בהזדמנות הראשונה שמשרד החינוך יאפשר. ד"ש לארבל שנשארה בארץ ותודה על דיסק ה-"דיג דיג דוג", הילדים כבר עובדים עליו במרץ.

5 תגובות:

  1. נכון, אבל בגלל שהוא רחוק אנחנו נאלצים לנסוע לניו-המפשיר

    השבמחק
  2. "תרבות" במוזיאון? עד כמה שאני רואה יש במוזיאון חימום. שזה גם סוג של תרבות.

    השבמחק
  3. הסיסמה שלנו: אין חימום? אין תרבות!

    השבמחק
  4. מה שנכון נכון (הינה אבא ורועי (לא ביג) מרוצים? כתבתי תגובה)

    השבמחק