תם סופשבוע של יום-העצמאות האמריקאי וזה הזכיר לנו לכתוב קצת על החזרה שלנו לארץ.
אנחנו כאמור הגענו לארה"ב לתקופה של שנתיים, איני יודע מי ספר, אבל השנתיים תמו ואנחנו מתחילים בסידורי החזרה ארצה. החברים והמכרים פה די מתפלאים שגם קבענו תקופה ואנחנו גם עומדים בה.
אנחנו כאמור הגענו לארה"ב לתקופה של שנתיים, איני יודע מי ספר, אבל השנתיים תמו ואנחנו מתחילים בסידורי החזרה ארצה. החברים והמכרים פה די מתפלאים שגם קבענו תקופה ואנחנו גם עומדים בה.
אני מבין על מה הפליאה: בוסטון וברוקליין הן ערים נקיות עם מבנים יפים, פארקים מוריקים עם מזרקות ומשחקים לילדים. יש לנו פה חברים נהדרים ולהם ילדים חמודים לא פחות. האנשים ברחוב וברכב שלידך נחמדים משהו, אומרים סליחה, בוקר-טוב ומכירים בזכותך לקיום (ולזכות קדימה). הילדים לומדים בגנים ובכיתות קטנות ונטולות אלימות עם מורות שיכולות לתת להן תשומת לב מלאה. בסופשבוע אפשר לקפוץ לניו-יורק או לקייפ-קוד או סתם לנסוע על קו החוף של האוקינוס. האוטו ענק ולמרות זאת הדלק עולה פחות.
אכן מאד מאד כיף פה!
מצד שני, בישראל לילדים יש סבים, סבתות דודים ובני דודים וכשעושים איתם סופשבוע, זו חגיגה אמיתית. יש חברים יקרים ולהם ילדים חמודים לא פחות. יש שווארמה וחומוס נורמאלים ובכלל האוכל הרבה יותר טוב. על המדפים בחנות יש את אותו המבחר שיש באמריקה ומכמה בחינות אפילו מבחר מוצלח יותר. יש הרבה לאן לטייל, והאמת, אני קצת מתגעגע למדבר. בישראל יש חורף נורמאלי (נשבעתי פה שבחיים אני לא אגיד יותר קר לי בארץ), אך מצד שני אין שלג שזה כיף.
אכן מאד מאד כיף גם בארץ!
כנראה שאם אתה לוקח את החיים בקלות, כיף לך בכל מקום. אז אם כבר כיף, אז שיהיה בארץ שלנו, ביבי או לא ביבי.
הסידור הראשון שעשינו היה להזמין את כרטיסי הטיסה. מייד כשלחצנו על כפתור Submit באתר ההזמנות, הבנו שהתהליך התחיל והגלגלים התחילו להסתובב. האמת היא שזו לא מדענות גרעין להעביר משפחה מצד אחד של העולם לצד השני בעת המודרנית. מזמינים הובלה מאייזיק, מפרסמים את הדברים שלא שולחים בפורום הישראלים ב-Yahoo וב-Facebook ומתחילים לשבת כבד על אמאזון להזמין דברים שהמשלוח יקח לארץ, במקום לקנות אותם מאוחר יותר בארץ במחיר כפול (בגדים לילדים, מחשבים) ולפעמים משולש (לגו, מושבי בטיחות לרכב).
אתמול בערב ביקר אותנו בחור נחמד בשם אסף שמגיע עם משפחתו לכאן לרילוקיישן (שאר המשפחה יגיעו בשבוע הבא). הוא קנה מאיתנו שידת מגירות קטנה. זה לא חפץ כבד במיוחד אבל המשמעות הסימבולית שלו היא כבדת משקל, בעיקר בגלל שזה הדבר הראשון שאנחנו מוכרים והבית שלנו בשנתיים האחרונות מתחיל בתהליך של העלמות מתחת לרגליים שלנו. זה קצת מבאס, אבל כנראה צפוי.
אסיים במשפט של ד"ר סוס שאומר: "אל תבכה כי זה נגמר, תחייך כי זה קרה".
ויש לנו 14,500 תמונות להוכיח את זה (אחרי מיון).
הדירה מתחילה להעלם
 |
| אנחנו חזרנו להיות תיירים לכל דבר ועניין מאז שיש לנו כרטיסים לארץ |
 |
| ליד החזרות להופעה של 4 ביולי |
 |
| העיר מתכוננת ל 4 ביולי |
 |
| בשבוע האחרון כל יום פה 34 מעלות. אין באמת יתרון על הקיץ הישראלי. |
 |
| כאמור, נחמדים |
 |
| ברוך בורא היפנים שבראו את הטיימר שמאפשר לי להיות בתמונות |
אנחנו שמחים שאתם באים, כבר הרבה זמן חסרים לנו במפגשים התגובות והערות המשעשעות של רועי, שלא לדבר על חסרונו בסידור השולחנות שמטיל עול כבד על השאר והחסכון בהוצאות על העוגות לא מפצה. אנחנו מחכים כבר בחוסר סבלנות שיבוא ויבדוק את טיב השניצלים במסעדה מחודשת על ידינו בפינה, וצריך להזדרז לפני שהיא נסגרת כפי שהיא עשתה כבר כמה פעמים קודם. חסרה לי קריאת אבוש של אורית והערותיה הבקורתיות. את בן אנחנו מקבלים בגודל שאנחנו לא מכירים ולא יודעים אם הלול שבמחסן יתאים לו ואם ימצא חן בעיניו.לא ברור לנו אם צריך להעלות את רמת החיים בבית בגלל שיר ורז או שהם כבר עברו את הגיל המסוכן. מחכים בקוצר רוח לפתרון שאלות אלה.
השבמחקאני מצטרפת לאבא.
בכיתי משמחה כשקראתי את הבלוג וגם הצטערתי בשבילכם על צער הפרידה.מנסיוני צער הפרידה עובר יותר מהר ממה שתם חושבים
נשיקות
אמא
איזו תגובה, ריגשתם אותנו מאוד...
השבמחקאבוש,
רועי כבר משחיז את תגובותיו, בן מתאמן על תרגילים להשויץ לכם (ואז יחייך בפה עם שתי שיניים). שיר ורז כל כך גבוהים וחכמים שלא יעזור לכם, כמה שלא תעלו את הרמה.
מחכים כבר לראותכם (כמעט כמו את הגבינה לבנה)