לאחר שהדברים נשלחו לארץ, נשאר לנו רק למצוא את כל הטעויות שעשינו.
את הדירה היינו צריכים להשאיר ריקה לחלוטין, אז בימים האחרונים בדירה ניסינו לפנות את כל הדברים שנשארו.
רק שחלק מהדברים צריך לארוז לטיול. וחלק אורזים לאחרי הטיול. וחלק מוכרים. וחלק מחלקים לחברים. וחלק זורקים. וחלק אוכלים מהר מהר ובכמויות כדי לא לצאת פראיירים.
בקיצור, מעבר מתיש על כל הדברים לפרטי פרטים. כל זה בתנאים יחסית לא קלים:
עד יום שישי עוד עבדתי, ומשבת כבר יצאתי לחופש (בגלל שסטיב יוצא לחופש). מכיוון שרצינו לא לבזבז זמן ולצאת כבר בשבת לטיול לקנדה, התחלנו בשישי בלילה לעבוד בשיא המרץ על סיום פינוי הדירה.
עם הרבה שיתוף פעולה מהחברים שלנו פה, הצלחנו לסיים ולצאת לדרך בשבת אחה"צ (!):
חלק באו ופינו לנו ציוד אליהם הביתה,
חלק עזרו באפסון החפצים שאנחנו לא צריכים לטיול (אבל כן נצטרך כשנחזור),
חלק העסיקו את שיר ורז (בשעה בלי הילדים מספיקים כמו בשמונה שעות איתם),
אפילו הזמנות לארוחות ערב קיבלנו (שלצערנו נאלצנו לדחות, בגלל הילדים החולים).
אז זה היה הפינוי, ועכשיו לפיצוי.
בערב האחרון שלנו בדירה קיבלנו את שמי השקיעה הכי יפים שהיו לנו לאורך כל התקופה שלנו פה
בזמן השקיעה - פתאום הופיעה קשת!!
מצד אחד, דברים ששלחנו ושבעצם אנחנו עדיין צריכים פה. כמו למשל כל מטעני החשמל למיניהם שנשלחו כלאחר יד.
מצד שני, דברים שלא שלחנו וחבל שככה. גילינו שששכחנו באוטו דברים רבים כמו: קסדות האופניים של הילדים (כשיש רק 5 מזוודות לכל המשפחה שתי קסדות תופסות המווון מקום).
מצד שני, דברים שלא שלחנו וחבל שככה. גילינו שששכחנו באוטו דברים רבים כמו: קסדות האופניים של הילדים (כשיש רק 5 מזוודות לכל המשפחה שתי קסדות תופסות המווון מקום).
את הדירה היינו צריכים להשאיר ריקה לחלוטין, אז בימים האחרונים בדירה ניסינו לפנות את כל הדברים שנשארו.
רק שחלק מהדברים צריך לארוז לטיול. וחלק אורזים לאחרי הטיול. וחלק מוכרים. וחלק מחלקים לחברים. וחלק זורקים. וחלק אוכלים מהר מהר ובכמויות כדי לא לצאת פראיירים.
בקיצור, מעבר מתיש על כל הדברים לפרטי פרטים. כל זה בתנאים יחסית לא קלים:
- בן היה חולה ומסכן. אז כאות הזדהות יום אחרי גם שיר ורז העלו חום.
- באחד הימים צינור שהתפוצץ בבניין הציף את קומת הלובי (באסה, בדיוק הוחלפו השטיחים). לא ברור מה הקשר, אבל הבריכה החדשה חירפנה את מערכת התראת העשן ופעם בשעה צפצף כל הבניין בקולי קולות.
- מכיוון שהמיטות של הילדים נשלחו, השארנו מזרון מתנפח שהם יוכלו לישון עליו. מסתבר שהיה בו חור. אז כל ערב רועי ירד איתו לאוטו לנפח וכל בוקר הילדים התעוררו על מזרון בעובי שמיכת פיקה.
- יום לפני הפינוי נוצר סדק ענק בקיר בסלון (רז נשבע בי שזה לא הוא)
- וכדי להוסיף קצת לעומס המשימות, דפק לנו את האוטו (בזמן שהאוטו שלנו עמד בחניה ורועי בדיוק החליף בו חיתול לבן) קוריאני שלא מדבר אנגלית.
עד יום שישי עוד עבדתי, ומשבת כבר יצאתי לחופש (בגלל שסטיב יוצא לחופש). מכיוון שרצינו לא לבזבז זמן ולצאת כבר בשבת לטיול לקנדה, התחלנו בשישי בלילה לעבוד בשיא המרץ על סיום פינוי הדירה.
עם הרבה שיתוף פעולה מהחברים שלנו פה, הצלחנו לסיים ולצאת לדרך בשבת אחה"צ (!):
חלק באו ופינו לנו ציוד אליהם הביתה,
חלק עזרו באפסון החפצים שאנחנו לא צריכים לטיול (אבל כן נצטרך כשנחזור),
חלק העסיקו את שיר ורז (בשעה בלי הילדים מספיקים כמו בשמונה שעות איתם),
אפילו הזמנות לארוחות ערב קיבלנו (שלצערנו נאלצנו לדחות, בגלל הילדים החולים).
אז זה היה הפינוי, ועכשיו לפיצוי.
בערב האחרון שלנו בדירה קיבלנו את שמי השקיעה הכי יפים שהיו לנו לאורך כל התקופה שלנו פה
בזמן השקיעה - פתאום הופיעה קשת!!
כפולה!!
 |
| תמונת הסקיילין האחרונה לבלוג |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה