יום שישי, 30 באוגוסט 2013

יום אחרון

אז מה עושים ביום האחרון בבוסטון? סידורים אחרונים פרידות ובלת"מ. 

מה לדוגמא? אחרי שהחזרתי את המנוי לכבישי האגרה למשרדים שנמצאים בקצה המנהרה של שדה התעופה, חזרתי לבית הזמני שלנו (הקיבוץ) כדי לאכול ולתאם מונית גדולה שתיקח אותנו לנמל. לפתע דפיקה מפתיעה בדלת. מפתיעה כי לא ציפיתי לאורחים עד שש בערב. 

וזה רק חלק מהמזודות

בדלת עמדה השכנה ושני ילדיה. שלום!  היא אמרה לי.  באתי לקחת את האוטו (של בעלי הבית בו אנו מתגוררים). אני עדיין משתמש בו אמרתי, אבל מחר אקפיץ לך את המפתחות. אגב, למה את צריכה את האוטו? התעניינתי. 
כדי להביא את אותם (את בעלי הבית שלנו) משדה התעופה,  הם נוחתים עוד שעתיים. אגב,  אתם עדיין פה? 
מה??? אמרתי, סיכמנו איתם שאנחנו מפנים מחר, לא היום!!! כל הדברים שלנו עדיין מפוזרים פה בבית,  הצעצועים של הילדים במיטות,  הכביסה במכונה.  הם אמורים להגיע רק מחר!!! 

וכך לפתע מצאנו את עצמנו ללא מקום מגורים ללילה, עם 8 מזוודות, 3 כיסאות בטיחות, עגלה ובלי אוטו. גיי קאק אין ים. 

הפתרון נמצא אחרי חצי שעה והוא היה פשוט משחשבתי. השכנה התקשרה לארץ, להורים של בעלי הבית וגילתה ששכולם עדיין שם ושנפלה טעות בתקשורת ביניהם. אף אחד לא מגיע היום.

היא שמחה שנחסכה לה נסיעה לנמל התעופה,  אני שמחתי שיש לנו איפה לישון הלילה ובעלי הבית לא שמחו ולא היו עצובים כי הם לא היו מודעים לדרמה שהם יצרו בצד שני של העולם. 

לפנות ערב נפרדנו מסטיב, מניאנדיי ומשאר ילדי הגן ובערב הגיעו לבקר החברים שלא באקדיה, לא חולים, לא עוברים דירה ולא בישראל. 

תמונת סיום אצל סטיב


הבוקר הגיע הואן לאסוף אותנו לנמל התעופה ואנחנו מתחילים את המסע לארץ יזראל כמו ששיר אומרת.



הגזמנו כנראה עם גודל המונית שביקשנו 


נתראה בצד השני. 






3 תגובות:

  1. נו, מה עם איזה עידכון?

    השבמחק
  2. קראתי את כל הפוסטים שלכם.
    לא יודעת איך הגעתי אליו ולא מכירה אותכם
    אבל הכתיבה שוטפת ומשעשעת והיה מענין
    יום אחד בע"ה אני גם אעמיק בפרויקטים האינטרנטיים שלכם (זה רשום לי ברשימת המטלות לשנת 2014)
    שתהיה לכם חזרה חלקה והשתלבות קלה ומהירה בישראל

    השבמחק