יום חמישי, 16 ביוני 2011

טיסה נעימה

המשחקים האינטנסיביים בשדה התעופה עם כולם, עשו את שלהם. הילדים מפהקים בביקורת הדרכונים. רק להשאיר אותם ערים עוד קצת והכל יפעל לפי התוכנית.

התלבטנו קצת איזה כרטיסים לקנות. הטיסה דרך אירופה טובה יותר: היא מחלקת את הדרך לשתי טיסות מאוזנות יותר, היא זולה יותר והמזוודות מגיעות עד היעד. כשטסים לבוסטון דרך ניו יורק או פילדלפיה צריך לאסוף את המזוודות, לעבור את המכס איתן ואז להפקיד אותן שוב. בכמות הילדים והציוד שהיו לנו, מדובר במשימה לא פשוטה.

אבל בחרנו בטיסת הלילה דרך ארה"ב. כי אם יש משהו אחד קדוש לשיר ורז – זאת שנת הלילה שלהם. מגיל שישה שבועות הם הולכים לישון בערב וקמים בבוקר. לא חשוב התנאים: ישנים בבית אחר/באוטו/חולים/באוהל/במסיבה מלאת אורחים. היינו חייבים להסתמך על זה.

אחרי הפרידות המרגשות אנחנו ניגשים מיד לגייט. פתאום נהיינו בקבוצת הנוסעים שעולה ראשונה למטוס. יש זמן להשקיף על הכבאיות והמטוסים בחוץ, לדבר בפלאפון ולהשמיד את המגזינים.




עד ההמראה שיר כבר ישנה. רז עוד ער ונהנה מהחוויה. רועי מסביר לו איך אנחנו עולים גבוה גבוה לשמיים ומכין אותו לרעש הצפוי. עוד ימים אחרי זה רז מדבר על הרעש חחחחחחחחחחחחחח שעושה המטוס ואיך היינו למעלה למעלה במטוס....

הם מתעוררים כעבור תשע שעות(!). כל השאר כבר לא חשוב. קדימה לבוסטון!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה