יום שני, 20 ביוני 2011

כמה זמן כבר אפשר להעביר באיקאה?

מסתבר, שעם תאומים התשובה גבוהה משחשבנו.

תשע שעות(!!!).

אם נחשיב גם את הנסיעות ועצירה לארוחת ערב בדרך חזרה אז בכלל זה ישמע מרשים: יצאנו בעשר בבוקר מהבית וחזרנו בעשר בלילה.

מה יש לעשות תשע שעות באיקאה?

התחלנו בלעבור בקומת התצוגה ולחפש פתרונות מתאימים לדירה שלנו [שעה]. באמצע המסלול, הילדים איבדו סבלנות. טוב, כבר זמן לארוחת צהריים. דילגנו לסוף המסלול ואכלנו צהריים [שעה].

ניסינו לחזור לנקודה בה הפסקנו, אבל עברנו דרך אזור הילדים, והילדים, שהיו חדורי מרץ, דרשו די בצדק להוציא אותו. הילדים עברו דרך כל חדרי הילדים לדוגמא, והפכו אותם אחד אחד. הם הכינו לנו קפה במטבח (באמת היינו זקוקים לו), דרכו על המיטות המסודרות למשעי, הוציאו את הספרים לדוגמא מהמדפים (והתחילו לקרוא בהם) ותלשו כל דבר שלא היה מחובר כמו שצריך (נגיד רק מודבק ולא מוברג) [שעה].

רז מכין קפה

כשהם נרגעו, חזרנו לחלקים שדילגנו [חצי שעה].

מכיוון שבשלב הזה הם נרדמו והגענו שוב לקפיטריה, ניצלנו את השקט לשתות קפה (לא היה) ועוגה ולאסוף כוחות לשלבים הבאים (מזל) [חצי שעה].

האיסוף של הדברים הקטנים (כלי מטבח, אמבטיה, תאורה) לקח שעה, וגם האיסוף של הפריטים הגדולים לקח ככה [שעתיים].

כמעט סיימנו?


כשסיימנו לאסוף הכל, הבנו שהדברים לא יכנסו למיני ואן וחייבים משלוח. אם עושים משלוח, קונים פה כבר מזרון, החלטנו. השארנו את העגלות ועלינו למעלה לבחור מזרון. בדרך עברנו דרך אזור הילדים [שעה].

קופה [חצי שעה]


זה לא תור, אלה העגלות שלנו

ארגון ההובלה (תור + התלבטויות על תאריכים, כי אנחנו כבר רוצים לצאת לטייל מתישהו) – [שעה].

דחיסה לאוטו של הפריטים הקטנים – [חצי שעה].

בזמן שהמתנתי עם שיר ורז לרועי שארגן את ההובלה, המתינה לידנו משפחה דוברת ערבית. רז ושיר יכלו לאמר כל דבר אפשרי ולא היו מבינים אותם. אבל רז, שראה את דגלי איקאה מתנופפים בחוץ, חלקם בכחול ולבן, זיהה מיד והתחיל לצעוק בהתלהבות ציונית: "דגל ישראל!" "דגל ישראל!". אני מנסה להנמיך את הצעקות או אולי אפילו להשתיק אותן והוא רק צועק "דגל ישראל!!!".

למשפחה הזאת היה ילד בגיל של שיר ורז. לא יודעת אם יש קשר בין האירועים, אבל באיזשהו שלב הילד שיחק ליד שיר ופתאום אני שומעת צרחת סירנה (= בכי של שיר) ורואה על המצח של שיר סימן אדום. המשפחה מנסה לגרום לילד לבקש סליחה ונורא לא נעים להם. אחרי שאני מרגיעה את שיר, הם אומרים לילד שיתן לה בוסה (יש מילים בערבית שאני יודעת). הילד תופס את שיר בפנים ומנסה לתת לה נשיקה בפה! שיר נותנת כזאת צרחת בכי שהוא יותר לא מתקרב לעברה...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה