אחרי יום מנוחה (רועי היה קצת חולה), אנחנו נוסעים לגראז' סייל בניוטון. שכונה טובה, אנשים מאוד נחמדים אבל מוכרים אוסף של זבל שלא יאמן. מה שאנחנו חילקנו למשפחה בחינם היה שווה פי אלף...
מה שכן, מצאנו בקרייג ליסט זוג שנפטר מכל התכולה שלו. כשבאנו לראות את הציוד הסתבר הסיפור - הם חוזרים לטורקיה (היה רגע קצת חורק כזה: "אה, אתם מישראל". "אה, טורקיה, יפה") אחרי שנתיים לימודים פה (היא בהריון). הם מכרו לנו את כל הציוד החדיש יחסית שהם קנו באיקאה: ספה נפתחת למיטה, מיטה, שולחן אוכל עם כסאות, כורסא, רדיאטור, מגהץ, כלי אוכל ועוד מלא שטויות שהם הוסיפו אח"כ כי התידדנו איתם (שש בש, כדורעף).
מה שכן, המיני ואן לא התאים לכל הציוד, אז שכרנו משאית של U-Haul ורועי התנסה קצת בנהיגת משאית.
הטורקי עזר לרועי להעמיס את המשאית, אבל בבית פרקנו אותה שנינו ביחד. לא משימה טריויאלית עם שיר ורז. שמים את העגלה בטווח ראיה ומקפיצים לאט לאט לכיוון המעלית: מקדמים כל פעם את הציוד ואת העגלה שלהם.
מה שכן, מצאנו בקרייג ליסט זוג שנפטר מכל התכולה שלו. כשבאנו לראות את הציוד הסתבר הסיפור - הם חוזרים לטורקיה (היה רגע קצת חורק כזה: "אה, אתם מישראל". "אה, טורקיה, יפה") אחרי שנתיים לימודים פה (היא בהריון). הם מכרו לנו את כל הציוד החדיש יחסית שהם קנו באיקאה: ספה נפתחת למיטה, מיטה, שולחן אוכל עם כסאות, כורסא, רדיאטור, מגהץ, כלי אוכל ועוד מלא שטויות שהם הוסיפו אח"כ כי התידדנו איתם (שש בש, כדורעף).
מה שכן, המיני ואן לא התאים לכל הציוד, אז שכרנו משאית של U-Haul ורועי התנסה קצת בנהיגת משאית.
הטורקי עזר לרועי להעמיס את המשאית, אבל בבית פרקנו אותה שנינו ביחד. לא משימה טריויאלית עם שיר ורז. שמים את העגלה בטווח ראיה ומקפיצים לאט לאט לכיוון המעלית: מקדמים כל פעם את הציוד ואת העגלה שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה