יום חמישי, 15 באוגוסט 2013

טיול חסרי בית בקנדה - חלק 1

הזמן פשוט חומק לנו בין האצבעות. כל כך הרבה עובר עלינו בתקופה האחרונה ויש לנו כל כך מעט זמן לכתוב.
מישהו יכול לספר בשמנו איך היה הטיול שלנו? אין מתנדבים?

יצאנו עם הלשון בחוץ אחרי כל האריזות והנקיונות ונסענו לטיול מבוסטון לטורונטו וקוויבק סיטי. מתחילים ממדינת ניו-יורק

את משימות פינוי הזבל מהדירה המרנו בנופש במלון נחמד באזור Rochester

ולא יכלנו לוותר על ביקור נוסף במוזיאון המשחק ברוצ'סטר (לא אם אהבת הילדים חשובה לנו)

אפילו הצלחנו לשפר את התמונה מפעם קודמת

סה"כ מזג האוויר היה מושלם לאורך כל הטיול מלבד יום אחד שיבוא בהמשך.
24 מעלות כל הזמן, לא חם מדי ולא קר. בדיוק

מפלי הניאגרה היו בדיוק בדרך מבוסטון, אז כבר נכנסנו לראות איך מורידים מים כמו שצריך

הפעם לא חסכנו וקנינו עגלה שמתאימה לשלושה ילדים



משם הדרך לטורונטו היתה קצרה שם נבלה שלושה ימים


ערב לפני, שיר ורז שיחקו בחבטת בובות אחד על פניו של השני. רז הניף חזק יותר אבל שיר הניפה חכם יותר
והשתמשה בבובה אדומת השער, ג'ודי, שבמרכזה כוכב פלסטיק משונן. מאז הילדים קוראים לה ג'ודי מפצחת הראשים.

בתמונה מעל: רז אחרי הפגישה עם ג'ודי ולפני העליה ל-CN Tower
ואחרי 



הילדים עדיין לא מפחדים מרצפת זכוכית, אני חושבת שרועי הלך רק על הקורות ולא דרך על הזכוכית. נדמה לי.

אמרתי לכם...

אגב מפחיד, שיר קבעה שיא עולם בהיעלמות לגבהים 350מ' - 450מ' כאשר היא נעלמה לנו רגע אחרי שהתמונה הזאת צולמה. מפעילת המעלית יירטה אותה והשיבה את הילדה לכוחותנו עצובה אך במצב טוב


צילמנו את המזרקה ואת ראשי החיות המשופדים כדי שנוכל לשלוח אותה להשתתף בתחרות "המזרקה המכוערת ביותר"

האוכל בקנדה טוב לעין שיעור מבארה"ב. וזה עוד לפני שהגענו לחלקים הצרפתיים (!)

ובהתאם להמלצות של אבא אריאל, עשינו טיול בוקר (שתים עשרה, אנחנו לא מצליחים לצאת לפני) לכיוון האוניברסיטה של טורונטו

ולקנסינגטון מרקט שהיא שכונת שכונה פריקית חמודה ליד האוניברסיטה. כן, כן, האוטו הצבעוני הוא עציץ

בדרך מצאנו את הקפה של משחקי השולחן הזה. קיר שלם עם מאות משחקים.
כשהגענו לשם, שלושת הילדים ישנו (!) ויכלנו ללמוד משחק חדש ולשחק שנינו בשקט.
כשהם התעוררו, גם הם שיחקו. היה גדול



ביומנו האחרון בטורונטו עשינו צחוקים באזור הדיסטלרי, אזור המבשלת ההיסטורי

שלנו הוא הזכיר את מתחם התחנה בת"א

 וגם ישננו (הילדים) את כל מוזיאון ה-Royal Ontario 
פאוזה לסיפור על נימוסים קנדיים
בכל ההיתקלויות שלנו עם הקנדים הם הצטיירו לנו כ-לא מנומסים לעומת האמריקאים. הם לא מחזיקים את הדלת, לא אומרים סליחה ו'אקסקיוז מי' ושאר ירקות ובאופן כללי מתנהגים כמו אההם, נגיד "צרפתים".
באחד הימים במלון, שלושה כהי עור החזיקו לנו את הדלת בפעם הראשונה. אמרנו להם "אתם לא מכאן, נכון?" והם אמרו "איך ידעתם, אנחנו מארה"ב".

המלצרית שלנו אמרה שחוסר הנימוס זה רק בטורונטו, כי הם עיר גדולה ולכן הם בלחץ. ואולי גם כל קוויבק כי הם חושבים שהם בצרפת. אז מי בעצם נשאר?

מהעיר הגדולה נסענו לקינגסטון, עיירה מתוקה באזור אלף האיים

עם גן משחקים נייד

שהיא נקודת יציאה מצויינת לשייט באיזור אלף האיים


יש אלף כמוך!

עכשיו בלי בדיחות, זוהי טירת בולדת.  הבעלים שלה היה בחור בשם  ג'ורג' בולדת שהיה גם המנהל של מלון הפאר הניו-יורקי וולדורף אסטוריה. כאשר הוא ביקש מהשף שלו לרקוח רוטב חדש למלון, הוחלט על השם אלף האיים

היה כתוב שאסור להוציא ידיים אבל לא היה כתוב כלום על להוציא ראש

ביי

4 תגובות:

  1. שמעתי שהפיתוח הגאוני של ״גן המשחקים הנייד״ מגיע עכשיו לישראל...
    מחכים לזה!

    השבמחק
  2. הי,
    אתם לא באמת מכירים אותי, אבל התוודעתי אל הבלוג שלכם לפני מספר חודשים ואני קוראת בו בשקיקה!
    אנחנו גם מתגוררים בבוסטון ומתכננים טיול דומה לשלכם(טיול חסרי הבית לקנדה) ביוני השנה, לקראת סוף השהות שלנו כאן. הייתי מעוניינת לשאול מספר שאלות לגבי המסלול ואודה אם תוכלו להשאיר כאן כתובת מייל אליה אוכל לכתוב לכם.
    תודה רבה,
    טל

    השבמחק
  3. הי,
    אתם לא באמת מכירים אותי, אבל גיליתי את הבלוג שלכם לפני מספר חודשים ומאז קראתי כמעט את כולו בשקיקה. גם אנחנו מתגוררים בבוסטון ומתכננים טיול דומה לשלכם(טיול חסרי בית לקנדה) ביוני,לקראת סוף השהות שלנו פה.
    יש לי שאלה קטנה בנוגע לטיול ואודה אם תוכלו להשאיר לי כתובת מייל בה אוכל ליצור קשר עמכם.
    תודה רבה,
    טל

    השבמחק