יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

קופיקו בקיבוץ

כבר שבועיים אנחנו פה בקיבוץ, הגיע הזמן לכתוב פוסט שיקרא "קופיקו בקיבוץ".
קופיקו (הבובה של רז) מאז כבר הלך לאיבוד, אבל שיהיה.

"הקיבוץ" זה הכינוי שהישראלים הדביקו לשכונה בברוקליין שנקראת Hancock Village. הסיבה לכינוי: השכונה מוקפת בכבישים, ובאמצע, בין הבתים (רכבות של דו קומתיים), יש רק מדשאות גדולות והילדים יכולים להתרוצץ חופשי. חוץ מזה, גרים שם מספיק ישראלים כדי שזה יקרא קיבוץ.
אז אנחנו שוכרים את הבית (שכירות משנה = סאבלט) ממשפחה שמבלה את הקיץ בישראל. למשפחה שני ילדים ותינוקת, כך שמבחינת מיטות, ספרים, משחקים ורמת עמידות הבית להרס - יש התאמה מלאה!



שני חסרונות מרכזיים יש למקום:
  1. הדירה היא, כאמור, שתי קומות. מי גר בדירה עם שתי קומות? זה כל כך טיפשי! כל הזמן צריך להתרוצץ בין הקומות! (תשובה: אנחנו בדירה שלנו בארץ)
  2. השכונה היא בברוקליין, מה שמבטיח אזור ירוק ויפה, אבל המיקום שלה בברוקליין רחוק מכל דבר אפשרי. עשרים דקות נסיעה לסטיב, חצי שעה לעבודה שלי (איכשהו הסה"כ יוצא שעתיים אם משלבים את שתי הנסיעות).
מה שכן, יש יותר זמן על הדשא




מתכוננים למזרח התיכון


רגע נדיר
ילדת קיבוץ: קשוחה עם קעקועים!

קיבוץ קצת משונה: אין בריכה, אין לולים, אין חדר אוכל והרכילויות פה הן בעיקר בקוריאנית.
מצד שני, אין תורנויות שמירה.

לילה טוב

2 תגובות: