אז איך בגן?

הילדים כאמור ניפרדו מזהבה, המטפלת האהובה בישראל ונתבקשו (על ידנו) להתחיל ללכת לגן ילדים.

טוב, זה לא ממש גן, הבעלים של המקום קורא לו "הבית של סטיב". וזה עושה הגיון היות וקוראים לו סטיב.

בגן יש 6 ילדים כולל שיר ורז, וכרגע הם הקטנים ביותר.

כולנו חששנו מנושא השפה בגלל שהילדים לא דוברים אנגלית. אבל גילינו שסטיב במיעוט עם האנגלית שלו, היות וכל ילדי הגן הם ישראלים. מצחיק קצת לראות את סטיב מתחנן שידברו קצת אנגלית כדי שיוכל להבינם. הוא כמובן ויתר והחל ללמוד עברית לפני מספר שנים.

שיר ורז עדיין לא מרשים לי להשאיר אותם לבד בגן, אז אני נאלץ לשחק איתם מידי יום בחול, לנסוע במכוניות מתנגשות, לשמוע את סטיב מנגן להם בגיטרה ולישון איתם צהריים (שעתיים בין 2 ל-4). בעצם, זה לא נורא כל כך.
טוב אולי הם אומרים לי "לך כבר הביתה אבא", אבל כל כך כיף לי לשחק שוב בחול. זוזו - אני הייתי ראשון בדלי האדום! (אני עדיין יותר חזק מהם)

להלן סדר היום של המלאכים הקטנים:

בבוקר שיר מתעקשת להחנות את הרכב כשמגיעים לגן

לסטיב יש עגלה גדולה בה הוא לוקח את הילדים לסיבוב בעיר או בפארק

בתמונה עם החבר אילון

האוכל האמריקאי השפיע מאד על המשקל של רז, בתמונה מאזן את סטיב בנדנדה

חוזרים ושוברים צעצוע או שניים בסלון

האוכל של סטיב (גם אני מתכבד לי)

לפני שהולכים משחקים על המרפסת

ובחול של החצר. מידי יום אנחנו גונבים 1 קילו חול מסטיב (250 גר' בכל נעל)

לא נראה לי שאחזור לעבוד...