יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

איה בביקור: דופקים את המערכת - חלק 2 (צ'יהולי)

כבר לפני כמה חודשים שמעתי בעבודה (עוד בתל אביב) שבמוזיאון של בוסטון (MFA), יש תערוכה ממולצת של צ'יהולי. היה ברור לי שאנחנו הולכים לתערוכה. אבל איכשהו מאז שהגענו, לא הבאנו את עצמנו ללכת.
וזאת טעות.
כי בתערוכות מוצלחות, תמיד יהיה תור רציני לפני הסגירה.
התערוכה היתה אמורה להסגר היום, יום ראשון (והאריכו אותה עד יום שלישי).

ביום רביעי שעבר הגענו (רועי ואני) למוזיאון עם גיורגי. גיורגי הוא בחור מהעבודה שלי, שעדיין אסיר תודה על הטיול בירושלים שארגנו לו כשהוא היה בארץ ומאז נורא רוצה לעשות למעננו משהו בבוסטון.
כששמע שאני רוצה לראות את התערוכה, קבענו לדייט ברביעי אחה"צ, שזה המועד שהמוזיאון פתוח בחינם (עבורו זאת הפעם השלישית שהוא רואה את התערוכה, אז כמה הוא כבר יכול לשלם).
התורים שהשתרכו גם בכניסה הקדמית וגם באחורית היו ארוכים מאוד בעינינו, ולכן ויתרנו (במקום זה, הוא לקח אותנו למקום שהוא גן עדן לאוהבי הבירות - 300 סוגים. מצא את מי לקחת...).

החלטנו ללכת לתערוכה ביום ראשון בבוקר, להגיע לפני שפותחים (10:00), לעמוד קצת בתור עם המשכימים שהגיעו ולהיכנס צ'יק צ'אק.
איה כמובן הצטרפה. ב12:30 היא כבר היתה צריכה לצאת לשדה תעופה.

הגענו קצת לפני 10:00. התור כבר היה ארוך מאוד.

כדי להגביר את האתגר, לאורך כל הזמן שעמדנו בחוץ, ירד גשם (showers).
זה לא הפריע בכלל לילדים להשתולל במזרקה של המוזיאון.
מה חושבים דגים בגשם?
 הם חושבים שליבשת 

לא כדאי עכשיו לגשת 
כי שם מתרטבים

בשעה 11:00, כשהתחלנו להתקדם עם התור לכיוון הכניסה, הגיעה נציגה של המוזיאון והציעה לנו לעשות מנוי למוזיאון. המנויים לא צריכים לעמוד בתור. עכשיו באים???
מחיר המנוי 110$, ניתן להכניס אורח אחד חינם. חישוב מהיר הראה לנו שעבור 3 אנשים נשלם 66$  וההשקעה במנוי אינה מוצדקת. ובכלל, מי יפצה אותנו על השעה שעמדנו סתם?
אז לא יצאנו פראיירים ולא עשינו מנוי.

אבל אחרי עוד חצי שעה של עמידה בתור, כבר עשינו מנוי.

למה?
כי כשהגענו פנימה, לקופות, הסתבר לנו שאנחנו רק בתחילתו של תור נוסף!
מי שמנוי, זכאי לעמוד בתור בתוך המוזיאון מיד.
ומי שלא מנוי, יכול רק ב12:30 (שעה אחרי) להתחיל לעמוד בתור הפנימי.
גם הסתבר שהמנוי הוא רק 80$ לסטודנט (כל ישראלי מחזיק תעודת סטודנט רוב חייו) ושאפשר להכניס שני אורחים. כלומר משלמים פחות אם כן עושים מנוי. עכשיו באים?????
אז לא יצאנו פראיירים וכן עשינו מנוי.

התור בתוך המוזיאון ארוך יותר מהתור בחוץ (הוא מאחד את התורים של שתי הכניסות).
בעוד פחות משעה, איה כבר צריכה להיות במונית לשדה התעופה.
אין שום סיכוי שהיא מספיקה לראות את התערוכה!
מה עושים?
שלחנו את רועי, להתחנן על נפשנו.

רועי הפעיל את הקסם האישי שלו ודיבר עם כל אחד מעובדי המוזיאון לאורך התור. לכל אחד הוא הסביר שיש לנו אורחת שממהרת לטיסה ולא תספיק לראות. ולכל אחד הוא הציג שהאחראי הקודם אישר לנו ושלח אותו אליו.
תוך כמה דקות, רועי חזר וסימן: בואו איתי.
וכך דילגנו על מאות האנשים שעמדו בתור ופשוט קפצנו לתחילתו ומיד נכנסנו.

ואיזו תערוכה יפה זאת היתה.
מעכשיו רק תמונות:











2 תגובות:

  1. את חייבת לי שלוש שעות עמידה בתור...

    השבמחק
  2. איזה יופי ואיזה ישראלים טובים :)
    הכי אהבתי את אורית בגופיה כשכולם מסביב עם מטריות
    הבאתם איזה ואזה הביתה מהתערוכה?

    השבמחק